מצודת דוד על שמואל ב כב

ביום הציל. רוצה לומר: לעת זקנותו, שניצול מכל התלאות, ועבדיו מנעוהו מלרדת עוד במלחמה כמו שכתוב למעלה, אז אמר השירה הזאת או רוצה לומר: בכל עת שבאה עליו צרה וניצל ממנה, אז היה שר השירה הזאת:

ה׳ סלעי. ה׳ מחסי, כבנין מסלע, וכמצודה:

צורי. ה׳ הוא חזקי, אשר אחסה בו:

וקרן ישעי. הוא לי לישע ועזר, כמו קרן לבעל הקרנים:

ומנוסי. אנוס אליו מפחד האויב:

מחמס. מאנשי חמס:

מהולל. כאשר אני קורא אל ה׳ בהלל, אז אני נושע:

כי אפפוני. כאשר סבבו אותי משברי מות, רוצה לומר: כאבי מות, וכאשר החליים הבאים מאנשי בליעל בעתו וחרדו אותי:

חבלי. וכאשר כאבי שאול סבבוני, ובאו לפני מוקשים המביאים את המיתה:

בצר לי. כאשר היה צר לי בעבור הדברים האלה, אז קראתי לה׳, ושמע קולי, וצעקתי באה באזניו, וכפל הדבר במלות שונות, וכדרך מליצת השירה:

ויתגעש. נעו ונדו אויבי יושבי הארץ, מרוב הפחד:

מוסדות השמים. הוא משל על השרים מכנען:

כי חרה לו. כאשר חרה לו, לקחת מהם נקמתו:

עלה עשן באפו. הוא ענין כעס, ואמר בלשון הנופל באדם, שעל ידי חמום הכעס, נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף, וכן (תהלים עד א): יעשן אפך:

תאכל. את הקמים עלי:

ממנו. רצה לומר: מעמו באו הגחלים, ובערו לשרוף בשונאי:

ויט. נטה את השמים למטה לארץ, וירד עליהם להתקרב אל שונאי להכות בהם, והוא מדרך משל, לומר שהיה ממהר ליפרע מהם:

תחת רגליו. להיות מוכן להפרע מהם, בחושך של ערפל:

וירכב. לבוא:

וירא. היה נראה בא על כנפי רוח, ודימה נשיבת הרוח, לעפיפת כנפי העוף:

וישת חושך. שם החושך סביבות סוכתו, להיות מוכן להחשיך להאויב:

חשרת. החושך ההוא בא מחשרת רבוי המים הנקשרים בעבים הפרושים מתחת השחקים:

מנוגה נגדו. מחמת האורה שלפניו אשר חפצו להאיר להושיע לי, לזה בערו גחלי אש בהקמים עלי:

ויראו. היו נראים קרקעות מי הים, כי נבקעו המים:

יגלו וגו׳. כי נבקע הארץ:

בגערת. בעבור גערת ה׳ בהקמים עלי:

מנשמת. מנשיבת רוח אפו, והכל הוא בדרך משל:

ישלח ממרום. ישלח עזרתו ממרום, ויקחני מיד האויב, ויוציאני מיד הרבים הקמים עלי, השוטפים כמים רבים:

כי אמצו. כאשר התחזקו ממני, אז יצילני מידם:

יקדמוני. האויב היה מקדים לבוא עלי בעת יקרני מקרה רע, בחושבו כאשר החילותי לנפול לא אוסיף לקום, אבל ה׳ היה לי למשען, ואף כי נפלתי, הנה קמתי:

למרחב. למקום רחב, להנצל מיד:

יחלצני. יוציאני מן המיצר, כי חפץ בי:

כצדקתי. כפי צדקתי, כי לא הרעותי את אחד מהם:

כבור ידי. כפל הדבר במלות שונות:

מאלהי. ממצות אלהי:

לנגדי. להתבונן בהם:

וחקתיו. ואף החוקות, הם הדברים שטעמיהם נעלמים:

לא אסור. אפילו מאחת ממנה, לא אסיר את עצמי:

וישב. ולכך וישב ה׳ לי וגו׳:

לנגד עיניו. אשר הוא לנגד עיניו, ולא נגד בני אדם ולהתיהר:

עם חסיד וגו׳. רצה לומר: כן דרכך להתנהג בחסד עם החסיד:

עם נבר. עם איש ברור ונקי, תתנהג בברירות, רצה לומר: תשלם לאיש כמעשהו:

עם עני. מוכנע כעני:

ועיניך. תתן עיניך על המתגאים, ותשפיל אותם:

כי אתה נירי. אתה תאיר לי כנר:

יגיה חשכי. רצה לומר: יוציאני מן הצרה:

בכה. בעזרתך ארוץ אל גדודי האומות:

אדלג שור. אקפוץ על החומה, לכבוש עיירות:

תמים דרכו. לגמול לאיש כמפעלו:

צרופה. ככסף צרוף מבלי סיג, כן אין באמרי הבטחתי דבור בטל:

מגן. מחסה כמגן:

כי מי אל. אשר יוכל לעמוד כנגדו, ולמחות בידו מלקיים הבטחתו:

מעוזי חיל. מחזק אותי בכח:

ויתר תמים דרכי. מדלג אותי בדרכי, להיות תמים מבלי מכשול:

משוה. משים רגלי קלות, לרוץ מהר אחר האויב, כאילה זו הרצה מהרה:

ועל במותי. העמיד אותי על גבהי וגדולתי:

למלחמה. להלחם בטוב, וכדרך תכסיסי המלחמה:

ונחת. נתת בי כח לשבר קשת נחושה, בעת המתחי לירות:

מגן ישעך. ישעך היה לי למגן:

וענתך תרבני. הענוה שבך להשגיח בי, עשה אותי כאלו הייתי עם רב, אף כי היו אנשי מתי מספר, נצחתי האויב כאלו היו רבים עמדי:

תרחיב צעדי. הרחבת פסיעתי, לבל ימעדו רגלי לנפול בארץ:

ותזרני. אזרת אותי כח להלחם, ואת שונאי תפיל לכרוע תחתי:

תתה לי עורף. כי ינוסו ויהפכו לי עורף:

משנאי. רצה לומר: וכן משנאי תתה לי עורף, והוא כפל ענין במלות שונות, כדרך מליצת השיר:

ואצמיתם. רצה לומר: עם כי ינוסו, אשיגם ואצמיתם:

ישעו. יפנו אל מלכי האדמה:

אל ה׳. רצה לומר: לאחר זמן יפנו אל ה׳ להתפלל אליו, אבל לא יענם:

כעפר. להיות דק כעפר:

כטיט חוצות. כטיט המושלך בחוצות, אעשה אותם דק דק, וארדד אותם על פני האדמה:

מריבי עמי. מאנשי מלחמתי אשר בבני עמי, הלוחמים עמדי:

תשמרני. שמרתני מיד כולם, עד הביאתני להיות ראש:

עם לא ידעתי. רצה לומר: העם אשר המה מארץ מרחק:

יתכחשו לי. כדרך הירא, המתנצל בפני מי אשר ירא ממנו אף בדברי כזב, בעבור הפחד:

לשמוע אוזן. בעבור כי ישמעו רב כחי ואומץ ידי, לזה יהיו נשמעים אלי לכל אשר אצום:

יבולו. רצה לומר: יהיו מיוסרים ואבודים:

ויחגרו. יהיו חגרים ממה שיהיו סגורים בידי בכבלי ברזל:

חי ה׳. רצה לומר: הלא ה׳ חי לעולם, וכזאת יעשה כל הימים:

וברוך צורי. וכן יהיה ה׳ צורי, ברוך לעולם:

וירום. כי כשעושה נקמות בגוים, הוא מרומם ומנושא:

הנותן נקמות לי. רצה לומר: הנוקם נקמתי:

ומקמי. יותר מן קמי תרומם אותי:

על כן. בעבור החסדים האלה:

בגוים. לפרסם חסדך:

מגדול. רצה לומר: וכן אודך, כי אספר לומר: דעו אשר ה׳ מגדול וגו׳, רצה לומר: עושה ישועות גדולות למלכו, ולא בעבור תשלום גמול, כי אם בחסד:

ולזרעו. כמו שעשה לדוד, כן יעשה לזרעו עד עולם ואף שדוד עצמו אמרו, אמר לדוד ולזרעו, ולא אמר לי ולזרעי, כי כן דרך המקרא וכן (שמואל א יב יא): וישלח ה׳ וגו׳ ואת שמואל, ועם כי שמואל עצמו אמרו, לא אמר ואותי: