מצודת דוד על שמואל ב יט:מד

עשר ידות וגו׳. הלא יש לי עשר חלקים במלך, כי אנחנו עשרה שבטים (אבל מבנימין באו מקצתם, והם האלף שעם שמעי, ולא יוחשבו, לא לאלה ולא לאלה):

וגם בדוד. אף שהוא מבני שבטך, מכל מקום רוצה אני בו יותר ממך:

ומדוע הקלתני. בזית אותי, כאלו אין ממש בנו והכל ממך:

ולא היה דברי ראשון. וכי לא בא אליו דברי בתחילה שישוב אל ביתו, כמו שכתוב למעלה (פסוק יב): ודבר כל ישראל בא וגו׳:

לי להשיב. רצה לומר: אם כן מהראוי לי להשיב את מלכי, ולא לכם, שאתם המעט ואיחרתם עד כה:

ויקש. אנשי יהודה דברו קשות לישראל, יותר מישראל ליהודה: