מצודת דוד על שמואל ב טו

מאחרי כן. אחר שמחל לו אביו על עונו:

רצים. ברגלים:

והשכים. כן היה דרכו בכל בוקר:

על יד. על מקום שהיה בדרך השער:

לבוא. והלך לבוא אל המלך:

אי מזה. הוא מדרך חיבה, לשאול את האדם מקומו וענינו:

מאחד שבטי. כל אחד היה משיב כפי השבט שהיה ממנו, אבל לא העיר, כי לא היו כל ערי ישראל נכרים לאבשלום, ואם ששאל גם על העיר, זה היה להראות חיבה יתירה:

ראה וגו׳. כאשר ספר לו דבר המשפט, אמר לו: ראה בראיית הלב שטובים דבריך, והדין עמך, אבל לא הועמד מהמלך איש חכם לשמוע לך, רוצה לומר: להבין הדבר:

והצדקתיו. רצה לומר: הייתי מצדיק את הדין לדונו בצדק, כי מאד הייתי נותן לב להבין דבר המשפט:

בקרב. כאשר קרב מי להשתחות לו, אחז בו ונשקו:

ויגנב. רוצה לומר: בחלקלקות אמריו המשיך אליו לב ישראל:

ארבעים שנה. אמרו רבותינו ז״ל (תמורה יד ב) שהוא מזמן אשר שאלו להם מלך, ותלה בה, כי תחת השאלה באה מרד במלכות, ונהרגו מהם ובהם:

בחברון. להקריב על הבמה העומדת בחברון:

ועבדתי. עם הבאת קרבנות:

וישלח. טרם הלכו לחברון, שלח מרגלים לחקור דעת העם, ואמר להם כאשר תשמעו קול השופר שיתקעו בהמלכתי, תאמרו שמלך אבשלום, ותשמעו מה בפיהם:

קרואים. היו קרואים מאבשלום על הזבח, והלכו בתום לבבם, ולא ידעו מכל זה:

את אחיתופל. רוצה לומר: להביא את אחיתופל מעירו:

בזבחו. בעת זבחו וגו׳:

הולך ורב. בכל עת היו נוספים ומתרבים:

כי לא תהיה וגו׳. כי רב העם אשר אתו, ואי אפשר להנצל מפניו במעוז העיר:

והשגנו. עודנו בתוך העיר, ובעבורינו ידיח הרעה על כל בני העיר, ואת כולם יכה:

הנה עבדיך. הנה אנחנו עבדיך, ואליך נשמע:

בית המרחק. בהבית שהיה יותר רחוק מהבתים העומדים מחוץ להחומה:

על ידו. סמוך למקום מעמדו:

אשר באו ברגלו. אשר באו עמו מגת, שישבו עמו שמה עוד היה נרדף משאול:

עם המלך. על אבשלום יאמר, שמלך עתה:

כי נכרי אתה. הלא אתה מארץ נכריה, ואינך מעבדי לשתתירא מפני אבשלום:

וגם גולה. ואפילו תרצה להיות גולה מעל פני אבשלום מבלי לשבת אתו, אזי חזור למקומך לגת, ותהיה גולה שמה לשבת בה כמאז:

תמול בואך. זה מקרוב באת אלי מגת, ומיד אניע אותך ללכת נד ונד:

ואני הולך. רצה לומר: וכי הולך אני למקום ידוע שתלך גם אתה עמדי, הלא אני הולך על אשר וגו׳, רצה לומר: אינני הולך אל המקום אשר אחשוב ללכת שמה, כי אין מחשבותי ללכת למקום ידוע, כי אם כאשר יזדמן:

חסד ואמת. רצה לומר: והנה כוונתך הטובה חשובה בעיני לחסד ואמת:

אם למות. ואם המקום תהיה סיבה למות וגו׳:

לך ועבור. עם עבדי ויתר העם:

וכל הארץ. אנשי הארץ אשר עבר בה דוד:

וכל העם. אשר עם דוד:

על פני דרך. לרוחב הדרך, לשום פניהם אל המדבר:

ויציקו. העמידו את הארון, ואביתר עלה עמו לצד מיוחד, עד שעברו כולם מן העיר ורבותינו ז״ל אמרו (יומא עג ב): שאז נסתלק אביתר מכהונה גדולה, כי שאל באורים ולא עלתה, ולצדוק עלתה, ומנהו תחתיו, ולא להיות מיד כהן גדול, כי הלא שלמה גרשו לאביתר מכהונה גדולה, כמו שכתוב במלכים א (ב כז), אלא שעתה סלקו מלשמשו, ובימי שלמה מנהו לצדוק לשמש אז:

והשיבני. אז ישיב אותי לירושלים ואראה אותו ואת מקדשו:

לא חפצתי בך. עוד מעתה:

הנני. רצה לומר: הנה מוכן אני לקבל באהבה:

הרואה אתה. אם עצתי נראה בעינך אשר תשוב אל העיר (ועם שגם את אביתר צוה לשוב העירה, היה דבריו לצדוק, על כי מינהו לכהן גדול, מן הראוי היה ליחד אליו הדבור, ולזה הקדימו מעתה לאביתר בכל דבריו):

אתכם. יהיו מוכנים עמכם, ועל ידם תודיעוני דבר:

עד בוא. על ידי בניכם:

דבר. רצה לומר: ידיעה ברורה:

במעלה הזיתים. במעלה הר הזיתים:

חפוי. מכוסה בבגד, והוא דרך צער:

יחף. מבלי מנעלים, וגם הוא דרך צער:

ודוד הגיד. המגיד הגיד לדוד לאמר וגו׳:

סכל נא וגו׳. רצה לומר:

אתה ה׳, סכל עצתו לבל ייעץ בחכמה. או רצה לומר: שיתן בלב אבשלום, לחשוב אשר עצת אחיתופל היא עצה סכלה:

עד הראש. בגבהי הר הזיתים, אשר משם היה נראה מקום הארון, והיה מדרך הבא שם להשתחוות מול הארון:

קרוע כתנתו. בעבור כי היה מיצר בצרת דוד:

למשא. על היותו זקן וכחו תש, ולמשא יחשב להולך עמו:

עבדך אני המלך אהיה. רצה לומר: מהיום אהיה עבדך, כמו שמאז היית עבד אביך, וכן עתה אהיה אני עבדך:

והפרתה לי. רצה לומר: כשתשוב העיר ותאמר לאבשלום כדברים האלה, יבוא לי תועלת רב, כי אז תוכל להפר לטובתי את עצת אחיתופל, כי על פי הדברים האלה יבטח בך, ותהיה גם אתה מאנשי עצתו:

יבוא ירושלים. באותה שעה שבא חושי, בא גם הוא: