מצודת דוד על מלכים ב י

ועתה. לא הזכיר הכתוב ראשית הדברים, שהיו כמנהג לפוקדם בשלום, ואחרי זה כתב ועתה וכו׳:

בני אדוניכם. יורשי המלוכה:

הרכב וכו׳. ואם כן הכח בידכם להלחם:

על בית. בעבור בית אדוניכם, ובכדי לנסותם לדעת מה בלבם, שלח אליהם כדברים האלה:

אשר על הבית. הממונה על בית המלך:

אם לי אתם. אם אתם משלי ונכנעים אלי:

כעת מחר. כעת הזאת ביום מחר:

ובני המלך וכו׳. גם זה מדברי יהוא שכתב להם, יודע אני שהמה שבעים, ובבית גדולי העיר ולא תוכלו להעלים ממני את מי מהם:

את גדולי העיר. והמה עם גדולי העיר, שהיו מגדלים אותם, רצה לומר: שהיו בבית גדולי העיר:

עד הבקר. להיות מונחים עד הבקר, בכדי שיראום העם:

צדיקים אתם. רוצה לומר: הנה תחשבו שאתם צדיקים ממני, על שהרגתי את המלך, ומי הרג את כל אלה, הלא אנשי שומרון הרגום:

דעו אפוא. בזאת דעו עתה, שלא יפול דבר ה׳ ארצה, להיות בטל מה מדברו, כי אם יפול על ראש מי אשר נגזר עליו:

וה׳ עשה. הריגת המלך ובניו באה בהשגחה מה׳:

הוא בית עקד. כשבא לבית עקד הרועים אשר עמדה בדרך:

ויהוא מצא. שם מצא יהוא את אחי אחזיהו, רוצה לומר:

בני אחזיהו. וכן נאמר בדברי הימים (ב כח ח) כי לא היו לו אחים, כי כולם נהרגו מאז כמו שנאמר שם:

לשלום. לשאול בשלום בני אחאב ואיזבל, ולא ידעו כי נהרגו:

וישחטום. כי גם המה היו מבית אחאב:

בית עקד. העומד בבית עקד:

היש את לבבך ישר. האם יש עם לבבך ישר ותמים עמי לאהוב אותי, כאשר לבבי ישר עם לבבך:

יש ויש. הכפל לחזק:

תנה את ידך. בדרך אהבה וקיום ברית או להעלהו על המרכבה:

בקנאתי. במה שאקנא קנאת ה׳, להנקם מבית אחאב, ועובדי הבעל:

אחאב עבד את הבעל מעט. כאומר, והנה בעבור זה באה הרעה על ביתו:

לי לבעל. יהיה לי אל הבעל:

בעקבה. בכדי שיקבצו כולם:

קדשו עצרה. הזמינו יום, להיות כולם נעצרים ונאספים:

ויקראו. הכריזו יום קבוע:

פה לפה. מהפתח מהעבר מזה עד, הפתח שממולו:

הוצא לבוש. הכוונה היה שיהיו נכרים במלבושיהם, לשלא ימלט מי מהם:

מעבדי ה׳. כי חשש פן יבוא מי מהם לראות מה נעשה, ויאבד עמהם:

כי אם. רצה לומר: עבדי ה׳ יצאו מפה, ולא ישארו כי אם עובדי הבעל:

על ידיכם. המסורים בידכם, לשמרם לבל יברחו:

נפשו. נפש השומר הפושע בשמירתו, תחת נפש הנמלט בפשיעתו:

ככלותו. כאשר השלים יהוא לעשות העולה על ידיהם, כי אחר שעשו העולה התפרסם אמתת הדבר, שהמה עובדי הבעל, ומעתה לא יאמרו שהרג נקיים:

וישליכו. אמר כן על דרך ההרחבה, אשר מרוב החפזון, כאילו השליכו את עצמם ללכת עד העיר המיוחדת לבית הבעל:

מצבת הבעל. הבסיס שעמדה עליו צורת הבעל:

עגלי הזהב. מוסב על תחילת המקרא, לומר ומה הם חטאי ירבעם, עגלי הזהב אשר בבית אל וכו׳:

ויאמר ה׳. על ידי נביא:

הטיבות לעשות וכו׳. הישר בעיני עשית, בצד היותר טוב, וכפי מחשבות לבבי עשית וכו׳:

בני רבעים. ד׳ דורות מזרעך ימלכו:

החל ה׳. התחיל ה׳ להכרית בישראל:

בכל גבול ישראל. לא במקום אחד לבד:

מזרח השמש. לצד המזרח הכה את כל ארץ הגלעד וכו׳:

מערוער וכו׳. מן ערוער הכה עד סוף הגבול:

והגלעד. עיר הגלעד היתה מטרפולין לכל ארץ הגלעד, ואמר מלבד שהכה ארץ הגלעד כמו שנאמר למעלה, הכה גם עיר המטרפולין שלה: