מצודת דוד על דברי הימים ב לב

אחרי וכו׳. ר״ל אחר הדברים הטובים האלה שעשה יחזקיה באמת לשם ה׳ מ״מ בא עליו סנחריב וזהו לפי שבני יהודה הרעו מעשיהם:

ויאמר לבקעם. חשב לבקעם וכן בקעם ודוגמתו להרגו בערמה (שמות כ״א:י״ד) ור״ל חשב להרגו וכן הרגו:

ופניו. שם פניו לפנות להלחם בירושלים:

לסתום וכו׳. שלא ימצא מים לשתות וילך לו:

ויעזרהו. לסתמם:

בתוך הארץ. מחוץ לירושלים:

ויעל וכו׳. ר״ל הגביה את החומה למעלה מן המגדלות:

ולחוצה. מן החומה ההיא בנה עוד חומה אחרת וחיזק פרצות המלוא שהיתה בעיר דוד:

זרוע בשר. עזרת זרוע בשר:

והוא על לכיש. אז היה נלחם על לכיש ועמו כל אנשי ממשלתו:

על יחזקיה. חוזר על ראשית המקרא לומר ששלח אל יחזקיה:

על מה וכו׳. כאומר אם היה לכם בטחון מה להנצל מידי היה מהראוי לשבת במצור ובמצוק זמן מה להשיג תכלית טוב אבל הואיל ובטחון אין ובע״כ תהיו נמסרים בידי מה לכם לשבת במצור צאו מיד אלי ועבדו אותי:

הלא יחזקיהו. כאומר הסתת יחזקיה תועיל שתמותו ברעב ובצמא ולא לטובה היא כי אומר ה׳ יצילנו ואין זה בטחון:

הלא הוא. כי הלא הוא בעצמו הסיר הבמות הנעשים למקום ואמר לכם לפני מזבח אחד תשתחוו וכו׳ ומיעט א״כ בעבודת האלוה ואיך א״כ יעזרו:

כזאת. בדבר הבטחון כזאת:

אף כי. כ״ש אלהיכם לא יצילו אתכם הואיל והסיר יחזקיה את במותיו וכמ״ש למעלה וא״כ אין לכם בטחון מה:

ועוד. שדברו דברי חרוף:

יהודית. בלשון יהודית למען יבינו כולם:

למען ילכדו. בחושבם שימס לבבם ולא יעצרו כח להלחם:

מעשה וגו׳. אשר המה מעשה ידי אדם:

ומיציאי מעיו. בניו המיתו אותו בבית אלהיו כמ״ש במ״ב:

וינהלם מסביב. את כלם מסביב נהגם בנחת ובחמלה:

מאחרי כן. אחר שנעשה לו הנס הזה היה מנושא ומכובד לעיני כל העמים:

בימים ההם. שלשה ימים לפני מפלתו של סנחריב:

עד למות. עד שהיה קרוב למות:

ויאמר לו. קצר וסמך על המבין שאמר לו שקבל תפלתו ויחיה וגם נתן לו מופת ע״ז כמ״ש במ״ב:

ולא כגמול. לא כמו שגמל עליו המקום ב״ה השיב לו:

כי גבה לבו. במה שהראה לשלוחי מלך בבל את כל בית נכותו להתגאות בהם כמ״ש במ״ב:

בגובה לבו. בעבור עון גובה לבו:

לכל בהמה ובהמה. לכל מין ומין בפ״ע:

ועדרים לאורות. בכל אבוס העמיד עדרים:

את מוצא. את מקום מוצא עליון של גיחון:

ויישרם. הוליכם בדרך ישר צד מטה אל רוח המערב לעיר דוד:

בכל מעשהו. ר״ל ברוב כי הרוב הוא ככל:

וכן וגו׳. חוזר למעלה כאומר הנה ברוב הדברים היה מוצלח וכן פעם נסהו ולא הצליח בו והוא בדבר מליצי שרי בבל:

לדרוש המופת. לשאול אמיתת המופת הנעשה בארץ בעת חליו כמ״ש למעלה:

עזבו האלהים. ר״ל לא הטה אז את לבבו לא לטובה ולא רעה:

לנסותו. למען נסותו לדעת כל אשר בלבבו:

בחזון ישעיהו. ר״ל בדברי נבואות ישעיה:

על ספר. כמו ועל ספר:

במעלה. במקום המעולה שבהם וארז״ל עם דוד ושלמה: