מצודת דוד על דברי הימים ב כה

ככתוב. כי עשה ככתוב בתורה ולתוספת ביאור אמר בספר משה:

על בנים. בעבור עון הבנים:

איש בחטאו ימותו. ר״ל כל המתים המה כל איש בחטאו ולא בחטא זולתו:

לבית אבות וכו׳. לכל בית אב לבד ולכל שר אלף ומאה עם אנשיו לבד:

כל בני אפרים. מלכות עשרת השבטים קרויה על שם אפרים על כי ירבעם המלך הראשון שעליהם היה מבני אפרים:

כי אם בוא אתה. בוא למלחמה לבד ולא עמהם:

יכשילך. ר״ל פן יכשילך ומענינו תבין חסרונו ור״ל אם יבואו עמך צבא ישראל פן יכשילך האלהים לפני האויב:

ומה לעשות. ר״ל וכי אפסיד הכסף הלא לא יחזירו לי:

יש לה׳ וכו׳. וימלא חסרונך ממקום אחר:

ויבדילם. מבין אנשי יהודה:

ויחר אפם. כי לבזיון יחשב להם:

נבקעו. נבקע כריסם:

אשר לא הצילו. ונראה א״כ שלא אלהים המה:

הליועץ. וכי מי מינה אותך יועץ למלך:

חדל לך. מדברך אלה:

למה יכוך. מי מאנשי:

כי יעץ אלהים. יעץ את עצמו:

נתראה פנים. כאומר אין זה גבורה מה שבאו אנשיך פתאום והכו בעמי אך נתראה פנים בפנים ונדעה הגבורה עם מי:

החוח. המשיל את אמציה לחוח ואת עצמו לארז וכאלו אומר אף אם דברת לשלום לכלימה יחשב לי להתחבר עמך מכ״ש לרדת עמך במלחמה:

ותרמוס. על אשר נשאו לבו לדבר כזאת ורמז לו שאנשיו ירמסו אותו:

אמרת הנה הכית וכו׳. ולדבר גבורה יחשב אצלך ולזה נתגאית ורוצה אתה להרבות כבודך בהלחמך עמדי:

עתה. הואיל וקנית כבוד מה בנצחון אדום שב בביתך ותשאר בכבודך:

למה תתגרה ברעה. למה תתגרה עמדי בעבור הביא עליך הרעה ותפול אתה ועמך:

למען תתם. את אמציה ועמו ביד מלך ישראל:

ויתראו פנים. ר״ל נלחמו פנים בפנים:

משער אפרים. התחיל לפרוץ מן השער הנקרא שער אפרים ופרץ עד השער הנקרא שער הפונה והיה באורך ת׳ אמה:

וכל הזהב. רוצה לומר ולקח את כל הזהב וכו׳ ומענינו תבין חסרונו:

עם עובד אדום. עם כל הנמצא בבית עובד אדום כי בהיות הארון שם בימי דוד היה בביתו אוצרות הקדשים ונשארו שמה אף אחר שנלקח הארון משם:

בני התערובות. הם בני השרים שהם ביד המלך לערבון שלא ימרדו בו האבות:

ומעת וכו׳. ויקשרו מעת ההיא התחילו לקשור עליו ולמרוד בו:

בעיר יהודה. ר״ל בהעיר המיוחדת אשר ביהודה והיא עיר ציון: