מצודת דוד על דברי הימים ב טז

בשנת שלשים ושש. אמרו בסדר עולם המלחמה שהיתה לבעשא עם אסא היא היתה בשנת שש עשרה לאסא (כי לא חי בעשא עד ל״ו לאסא כמ״ש במ״א) ומנין ל״ו שנים היא מעת שנחלקה מלכות בית דוד כי רחבעם מלך י״ז שנים ואביה בנו ג׳ שנים הרי נשלמו ל״ו שנים בי״ו לאסא ולפי שהיה שלמה חתן פרעה במספר ל״ו שנים כי בסוף ד׳ למלכותו נשאה ומלך מ׳ שנה לכן כהחשבון הזה נגזרה שתחלק מלכות בית דוד וראויה היתה לחזור בי״ו לאסא ועל שנשען על מלך ארם כמ״ש למטה לזה לא חזרה ומש״כ למלכות אסא ר״ל לתחלת המלכות אשר מלך בה אסא כי התחלת המלכות ההיא על שבט יהודה לבד היתה בימי רחבעם ומשם הוא ל״ו שנה:

את הרמה. מגדל גבוה מול שערי ירושלים להשליך ממנו אבנים ליוצא ולבא:

ויעלה מעלי. ר״ל לך והלחם בו ויעלה מעלי:

בהשענך. בעבור השענך על כן נמלט כי היו מעותדים ליפול בידך:

והלובים. גם המה באו עם זרח הכושי ועם שלא נזכר למעלה:

לחיל לרוב. לקבוץ חיל לרוב ולקבוץ רכב וכו׳:

עיניו משוטטות. ר״ל משגיח על כל:

להתחזק. לתת חוזק עם אשר לבבם שלם אליו לבטוח בו:

נסכלת. נעשית סכל בעבור זאת:

יש עמך מלחמות. ר״ל כבר מוכן מלחמות שילחמו עמך:

כי בזעף עמו. כי היה עמו בכעס על אשר דבר הדבר הזאת:

בעת ההיא. כי גברה בו הכעס ורצץ גם מהעם בכעס:

וישראל. גם בד״ה של מלכי ישראל יסופר מדברי אסא:

עד למעלה חליו. חולי רגליו נתגברה ועלתה עד למעלה לקדקדו:

לא דרש. להתפלל אל ה׳:

כי ברופאים. שם בטחונו ברופאים לבדם:

אשר כרה לו. חפר לעצמו בחייו:

מרקחים במרקחת מעשה. מעורבבים במעשה מרקחת ר״ל בערבוב בשמים מעשה רוקח:

וישרפו לו. מטתו וכלי תשמישו כי כן הדרך לשרוף על המלכים כמ״ש ובמשרפות אבותיך המלכים (ירמיה ל״ד):