מצודת דוד על דברי הימים ב י

כי שכם וכו׳. בחשבם אשר בירושלים בהיות מקומו יתחזק למלוך מבלי למלאות שאלתם:

כשמוע. שמת שלמה:

והוא במצרים. כשעוד היה במצרים:

וישלחו ויקראו לו. ללכת עמהם אל רחבעם:

הקשה את עולנו. לכלכל בני ביתו הרב ומרבית הסוסים ואמרו במשל מעול כבד ההושם על צואר הבהמה:

ועתה. הואיל ואינך בגודל מעלת אביך אשר באו לראות פניו מאפסי ארץ א״כ מה לך להרבות באנשי בית וסוסים עזוב אותם והקל עולנו:

עוד שלשת ימים. התעכבו עוד שלשת ימים ואח״ז שובו אלי:

לטוב. לאיש טוב לדבר רכות:

ורציתם. תרצה אותם בדברי רצוי ופיוס:

והיו לך. אז יהיו לך לעבדים לעולם כי תמלוך בכל אשר תאוה נפשך:

ויעזב. כי לא ישרה בעיניו:

גדלו אתו. יחד מקטנותם:

קטני. אצבעי הקטן היא עבה יותר משתי מתני אבי כאומר אני במעלה יות׳ מאבי ומהצורך להרבות סוס ובני בית:

ועתה. הואיל וארבה סוס ובני בית עם כי אבי הכביד עליכם עול כבד הנה אני אוסיף עול כי הכל יהי׳ עליכם לכלכל:

יסר אתכם. למלאות די מחסורו:

בעקרבים. המכאיב יותר:

אכביד. אני אכביד העול ועוד אני אוסיף עליו בכל פעם ודבר בגאוה ובגודל לבב:

אל העם. אשר שאלו להקל העול:

כי היתה נסיבה. לא לגודל סכלותו לא שמע אל העם כ״א מה׳ היתה:

אל ירבעם. שימלוך הוא כמ״ש במ״א:

וכל ישראל כי וכו׳. ר״ל וכל ישראל כאשר לא שמע המלך להם אז השיבו העם את המלך וכו׳:

מה לנו. ר״ל מהו החלק הניתן לנו בעבור דוד לשנהיה עבדים לזרעו ולא נחלה. אבל לא ניתן לנו נחלה בעבור בן ישי:

איש לאהליך ישראל. אתם ישראל לכו כ״א לאהלו ולא תמליכו אותו:

עתה. ר״ל אתה רחבעם הבא מדוד מעתה ראה בהנהגת ביתך כאחד העם ואין לך עסק במלוכה:

וישלח. שלח את העם להחזירם בדברי רכות:

התאמץ וכו׳. כי פחד לנפשו:

עד היום הזה. ר״ל עד אשר גלו מארצם: