מצודת דוד על דברי הימים ב א

ויתחזק שלמה וגו׳. וה׳ וגו׳ ר״ל על כי היה ה׳ עמו לכן התחזק:

ויאמר שלמה וכו׳. אמר להם ללכת עמו אל הבמה אשר בגבעון קצר בדבר המובן:

לכל ישראל. וחזר ופירש שאמר להשרים שבהם:

ראשי האבות. שהם ראשי האבות:

בהכין. במה שהכין לו מקום:

כי נטה. הטה ופרש:

וידרשהו. ר״ל הקריב עליו קרבנות:

ויעל עליו. לפי שהפסיק בדברים אמר שוב ויעל וכן דרך המקרא:

והמלכתני. במה שהמלכת אותי מבין שאר בניו הראית לדעת שלא חטא אבי בבת שבע אמי ולחסד גדול יחשב:

יאמן. יקוים דבריך מה שדברת עם דוד אבי להיות המלוכה נכון בידי:

על עם רב. וא״כ עסקיהם מרובים:

עתה. הואיל וכן שאלתי היא לתת לי חכמה לדעת לצאת ולבוא לפני העם הזה:

כי מי ישפוט. א״א לשפוט עם כאלה מחכמת לבבו מבלי עזר מן השמים:

זאת. השאלה הזאת:

נתון לך. עתה נתון לך מאתי:

לבמה וכו׳. ר״ל מהדרך אשר הלך לבמה וכו׳ שב ובא לירושלים מלפני אוהל מועד:

וימלוך. ר״ל קבלוהו למלך באהבה רבה בעבור רוב החכמה הנתונה בו בלילה ההוא:

בערי הרכב. הערים המיוחדים להעמיד בהם הרכב:

ועם המלך. ומקצתם היו עמו בירושלים:

יתן וכו׳. ר״ל עזבם בחוצות כי בעבור שהיה רבי המשקל היו נשמרים כי לא היה מהאפשר לשאתם ולגנבם:

אשר כשפלה. הגדלים בעמק הרבה מאוד:

ומוצא הסוסים. מקום מוצא הסוסים היו לו ממצרים ומן קוא והוא שם מקום והסוסים מצויים שם:

סוחרי המלך. ר״ל שלמה שלח סוחרים והם יקחו הסוסים מן קוא במחיר ולפי ערך שויו של כ״א:

ויעלו ויוציאו ממצרים. ר״ל אבל למצרים לא שלח סוחרים כי אנשי מצרים עצמם היו מעלים ומוציאים לו מרכבה שהם ד׳ סוסים בעבור שש מאות שקל כסף כי כן היה המקח קצוב ביניהם:

וסוס בחמשים ומאה. ומזה נשמע שהמרכבה הם ד׳ סוסים:

וכן לכל מלכי החתים. גם להם מכרו אנשי מצרים במקח הקצוב הזה עם שהיו קרובים להם ולא היה להם מרחק רב להוליך הסוסים:

בידם יוציאו. אנשי מצרים עצמם הוציאו הסוסים בידם להביאם למקום הקונה אותם או שעל מלכי החתים וכו׳ יאמר שהם יוציאום בידם ור״ל עם שגם הם נתנו ערך קצבת שלמה מ״מ בהבאה למקומם לא הי׳ לשם יפוי הכח כשלמה:

למלכותו. לפי הראוי וההגון למלכותו: