מצודת דוד על יחזקאל ט

ויקרא. קול גדול קרא באזני:

קרבו פקדות העיר. אתם הממונים על העיר להשחיתה קרבו ובואו וכ״א יביא בידו כלי המיוחד לו להשחית בה:

והנה. כאשר קרא הנה היו באים דמות ששה אנשים וארז״ל שהם אף וחמה קצף משחית משבר ומכלה:

שער העליון. כן שם השער וכן נאמר הוא בנה את שער בית ה׳ העליון (מ״ב טו):

מפנה צפונה. הפונה לצפון:

ואיש. כ״א היה בידו כלי המשבר ומשחית המיוחד לו:

ואיש אחד בתוכם. בתוך ששת האנשים היה עוד איש אחד מלובש בגדי בד ובהאזור אשר במתניו היה תלוי קסת המיוחד לסופר והוא מכלי כתיבה:

ויבואו. אלה הששה עם האיש לבוש הבדים:

מזבח הנחושת. הוא המזבח אבניה שעשה שלמה תחת מזבח הנחושת שעשה משה במדבר:

וכבוד וגו׳. השכינה נסתלקה מן הכרוב שעל הכפורת אשר היה עליו וירד אל מפתן בית קה״ק ומשם קרא אל האיש וכו׳:

בתוך העיר. ולתוספת ביאור אמר בתוך ירושלים:

והתוית תו. תרשום סימן על מצחות הצדיקים הנאנחים ומצטערי׳ בעבור כל התועבות הנעשות בתוכה:

ולאלה. הם ששת האנשים הבאים בכלי מפצם:

אמר באזני. ר״ל שמעתי כשהיה מדבר להם:

אחריו. אחרי לבוש הבדים:

והכו. באנשי העיר:

למשחית. להשחי׳ מן העולם:

ועל כל איש. אבל על כל מי שיהיה עליו הסימן אל תגשו אליו להכותו:

וממקדשי תחלו. תתחילו להכות מהאנשים העומדים לפני מקדשי:

ויחלו. התחילו להכות מהזקני׳ שעמדו לפני הבית אשר קטרו לגלולים כמ״ש ושבעים איש מזקני וגו׳ ואיש מקטרתו בידו (לעיל ח):

טמאו את הבית. כאומר אל תחושו לטומאת בה״מ ומלאו חצרות בה״מ מן החללים ואח״ז צאו והכו בעיר:

ויצאו. אחר שהכו בהחצרות יצאו והכו בעיר:

ונאשאר אני. לא נשאר כ״א אני כי לא רשם סימן אף על אחד כי לא מצא צדיק, ורז״ל אמרו שנענשו על שלא מיחו בהם:

המשחית. כי תשחית את כולם בעת תשפוך חמתך על ירושלים:

בית ישראל. הם הנשארים בארצם אחר גלות מלכות אפרים ונטפלו למלכות יהודה:

דמים. אנשי שופכי דמים:

מוטה. הטיית משפט:

עזב ה׳. ביד מערכת השמים:

ראה. מה הנעשה בארץ:

וגם אני. כמו שהם אומרים שאין אני רואה כן לא תראה עיני לחוס עליהם:

דרכם. גמול דרכם אשלם על ראשם:

משיב דבר. היה משיב תשובה אל ה׳ המשלחו:

עשיתי וגו׳. כאומר הנה לא צוית לרשום כ״א על מצחות הצדיקים ולא על זולתם והנה כן עשיתי כי לא רשמתי על מצחות זולתם ומן הצדיקים הנה לא מצאתי: