מצודת דוד על יחזקאל ו

שים פניך. החזר פניך מול ההרים:

חרב. אחוזי חרב מלומדי מלחמה:

במותיכם. הבמות העשויות לעבודת כוכבים העומדים בכל המקומות ההם:

ונשמו. יהיו שממה כי לא יהיה עוד מי יבוא להקטיר בה:

חמניכם. צורת חמה היו עושים להם לפסל כי עבדו לחמה וכן נאמר וישבת וכו׳ אשר נתנו מלכי יהודה לשמה (מ״ב כג):

לפני גלוליכם. במקום הרשע שם העונש:

ונתתי וגו׳. ר״ל שמה יהיו ולא יקברו:

למען יחרבו. ר״ל החורבן יהיה גדול באופן שיחרבו וישממו מזבחותיכם וכו׳ וכל מעשיכם יהיו נמוחים ונשחתים:

ונפל חלל. רב חלל יפול בתוככם:

וידעתם. אז תדעו שאני ה׳ והכל בידי:

והותרתי. אבל אשאיר מהם במה שיהיה לכם בין הגוים אנשים פליטי חרב כשתהיו פזורים בארצות הגוים:

וזכרו פליטיכם. הפליטים מהם יזכרו בי בהיותכם בין הגוים אשר נשבו שם וחוזר ומפרש שיזכרו את אשר נשברתי ונעצבתי מלבם הזונה ולתוספת ביאור אמר אשר סר מעלי:

ואת עיניהם. ר״ל ומעיניהם הזונות אחרי העבודת כוכבים ר״ל אז יזכרו העצבות שהיו לפני מלבם הזונה ומעיניהם הזונות:

ונקוטו בפניהם. יכרתו בעיני עצמם ר״ל הם ישפטו הכריתה על עצמם על הרעות אשר עשו להוסיף על כל תועבותיהם שעשו מאז:

וידעו. אז יתנו לב לדעת אשר אני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה:

לא אל חנם וגו׳. כ״א בגמול המעשה:

הכה בכפך. כף אל כף כאשר יעשו המקוננות:

ורקע ברגלך. בעט רגלך בארץ כי אז נראה כאלו מרקע ומרדד הארץ והוא ענין צער ואבלות:

ואמר אח. אמור כמתאונן האח על כל תועבות הרעות שעשו בית ישראל אשר בעבורם יפלו בחרב וברעב ובדבר:

הרחוק. המרחיק עצמו מן המלחמה ויברח לארצות הגוים להמלט שמה הנה לא ימלט מן הדבר וימות בה:

והקרוב. המקריב עצמו למלחמה יפול בחרב האויב:

והנשאר והנצור. הנשאר בהעיר והוא בתוך המצור כי האויבים צרים עליה הנה הוא ימות ברעב מחסרון הלחם:

וכליתי. אשלים בם כל חמתי:

וידעתם וגו׳. כשיהיו חלליהם בין גלוליהם במקום הרשע שם המשפט אז תדעו שאני ה׳ הנאמן בתשלום גמול המעשה:

אל כל. החללים יהיו על כל גבעה רמה ובכל ראשי וכו׳:

אלה עבתה. אילן אלה המרובה בענפים וקלועים זה בזה:

ריח ניחוח. הקטרת שמעלה ריח להיות לה לנחת רוח ואמר זה לפי מחשבת עובדיה:

ונטיתי וגו׳. להכות בם:

ומשמה. הכל יתמהו מגודל חורבנה:

ממדבר דבלתה. משם תתחיל מקומות שוממות וכן יהיה בכל מושבותיהם:

וידעו. אז ידעו שאני ה׳ נאמן לשלם גמול: