מצודת דוד על יחזקאל לה

על הר שעיר. היא ארץ אדום היושבת בדרומה של א״י אולם הנבואה ההיא נאמרה לפי שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו לכן אמר הר שעיר:

הנני אליך. הנה אני אלחם עמך:

ונטיתי ידי. להכות בך:

ואתה. ר״ל כל הארץ בכללה:

כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:

יען. בעבור שהיה לך על ישראל שנאה שמורה מימות עולם והזלת דמי ישראל על ידי חרב בעת בוא עליהם אידם בחורבן הבית בעת בוא העון הממלא את הסאה ומשלים את הקץ:

לדם אעשך. אעשה ארצך מלאה דמי הרוגים:

ודם. אנשי שופכי דם ירדפוך:

אם לא דם שנאת. וכי לא שנאת שופכי דם ומאד נשמרת מהם והנה עתה שופכי דם ירדפוך וישיגוך:

את הר שעיר. ר״ל שתולדותיהם מהר שעיר ומשם נפרדו:

לשממה ושממה. כפל המלה יורה על מרבית השממון:

את הריו. כי ינוסו על ההרים ושם ישיגם האויב ויהרגם:

שממות עולם. עד עולם תהיה שממה ועריך לא תשובנה לקדמתן:

כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול:

יען. בעבור שאמרת את שתי הגוים וכו׳ הם יהודה וישראל וארצותם הנה מעתה תהיינה לי ואנחנו נירש אותן עד עולם:

וה׳ שם היה. כאומר אבל לא כן יהיה כי ה׳ היה שם ר״ל מקום מקדש והיה שם ואיך אם כן יעזבנו בידך:

ועשיתי. אעשה לך כפי אפך וקנאתך אשר עשית להם מרוב השנאה שיש לך עליהם ר״ל אעשה עמך בערך שעשית עמו:

ונודעתי בם. אהיה נודע וניכר בין בני ישראל למשגיח כאשר אשפטך מה שעשית לו:

וידעת. אז תדע ששמעתי את כל דברי בזיונך שאמרת על הרי ישראל הנה שממו כי אנשיהם נתנו לנו לאכלה ולא נשאר שם מי מהם:

ותגדילו. ואשר הגדלתם עלי בפיכם לדבר גדולות ודברי גאוה ואשר הרביתים עלי דבריכם בדברי חרוף הנה אני שמעתי את הכל ואין דבר נעלם ממני:

כשמוח. בעת שתהיה שמחה בכל הארץ ואז אעשה אותם שממה וזהו בימות המשיח שיגולה מלכות שמים ותתרבה אז השמחה בעולם כמ״ש ה׳ מלך תגל הארץ וכו׳ (תהילים צ״ו:י״א):

כשמחתך. כערך השמחה שהיה לך על נחלת בית ישראל על אשר נעשית שממה בערך הזה אעשה שמחה על שממותך:

כי אני ה׳. הנאמן לשלם גמול: