מצודת דוד על יחזקאל כב:ד

אשמת. נעשית בעלת אשמה:

טמאת. את העיר:

ותקריבי ימיך. בעצמך הקרבת ימי הגמול והתשלומין:

ותבא וגו׳. כפל הדבר במ״ש:

על כן. בעבור עונך מסרתיך אל העמים שיחרפו אותך וילעגו בך: