מצודת דוד על יחזקאל ב

בן אדם. קראו בן אדם כדי שלא יתגאה ויחשוב עצמו כאחד מן המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת:

עמוד. לפי שנפל על פניו אמר לו עמוד על רגליך:

רוח. ר״ל רוח התעוררות ומחזק מן החולשה אשר באתה בעבור המראה שראה:

כאשר. בעת אשר דבר אלי:

ותעמידני. הרוח הזה החזיק אותי והעמיד אותי על רגלי:

את מדבר אלי. רצה לומר את הדבר שהיה מדבר אלי:

שולח. עתה אני שולח אותך:

אל גוים. הם יהודה ובנימין שהם שני שבטים וכ״א קרוי עם לעצמו:

המה ואבותם. ר״ל המה עם אבותם כמו שאבותם פשעו בי כן פשעו בי גם המה עד עצם היום הזה:

והבנים. ואלה הבנים אשר הם קשי פנים וחזקי לב מה שלא כן היו אבותיהם אליהם אני שולח אותך:

ואמרת וגו׳. כאומר ולכן לא תאמר להם דבר מה בשמך כי בודאי לא ישמעו אליך רק בכל פעם תאמר להם בשמי כה אמר ה׳:

והמה. כאומר אתה אמור בשמי בין ישמעו המה את הדבר בין שיחדלו לשמוע כי בית מרי המה וקרוב הדבר שלא ישמעו גם אם תאמר בשמי:

וידעו. ר״ל ועכ״ז יבוא תועלת כי בבוא הפורעניות ידעו כי נביא היה בתוכם והזהירם ולא שמעו ולא יהרהרו אחר מדת הדין:

ומדבריהם. מה שיגזמו לעשות עמך רעה:

כי סרבים וגו׳. ר״ל אשר נמצאו עמך אנשים סרבנים מכאיבים בדברי קנתור כקוצים:

ואל עקרבים. עם בני אדם מכאיבים כקוצים אתה יושב והוא כפל ענין במ״ש:

מדבריהם. עכ״ז אל תירא מדבריהם:

כי בית מרי המה. ר״ל המה בית מרי לבד אבל לא ירשיעו לעשות עמך רעה:

אם ישמעו. בין שישמעו בין שיחדלו מלשמעם כי בית מרי המה וקרוב הדבר שיחדלו מלשמוע:

אל תהי מרי. אל תהי מורד בדבר השליחות למאן ללכת להיות דומה כבית המרי:

פצה פיך. פתח פיך ואכול וכו׳ היא המגלה הנתונה לו ר״ל למוד הדברים וזכור אותם למען יהיו שגורים בפיך:

והנה וגו׳. בהיד השלוחה היה מגלה כתובה:

ויפרוש. היד ההוא פרשה המגלה לפני והיתה כתובה משני עבריה מה שהוא נגד פני האדם הקורא ומה שהוא אחורי המגלה מעבר השני:

וכתוב אליה. והיה כתוב עליה קינים והגה והי והם ענין נהי ומספד האמורי׳ על רעות ישראל וצרותיו בעת החורבן: