מצודת דוד על קהלת ד:ד

את כל עמל. הם העבירות שהמה עמל בעיני המקום ורע לפניו ולהסביר את האזן אמר לשון הנופל בבן אדם שנחשב לו לעמל ויגיעה אם מי ימרה פיו:

כשרון המעשה. מעשה כשר וישר אשר היא קנאת איש מרעהו, רוצה לומר שלא עשוה לשמה כי אם מחמת קנאה בראותו תפארת רעהו בעבור כשרון מעשיו, ומתקנא בו ואוחז במעשיו למען לא תגדל תפארתו עליו:

גם זה הבל. גם כי עשה כשרון מעשה, מכל מקום הוא דבר שאין בו ממש:

ורעות רוח. כי אינו עושה מרצונו, כי אם בעל כרחו יעשה המעשה, ונשבר אם כן הרצון: