מצודת דוד על קהלת ג:יט

כי מקוה. כי יש מקרה מיוחד לבני האדם לבדם כמקרה העצבון וכדומה:

ומקרה הבהמה. ויש מקרה מיוחד לבהמה לבדה בעבור חסרון הדעת:

ומקרה אחד להם. ויש מקרה אחד לשניהם, כי כאשר ימות זה כן ימות זה:

ורוח. עודם חיים יש לכלם רוח החיוני זה כזה, וכאומר ולזה המה אם כן כבהמה, כי עודם חיים יש רוח החיוני לזה כזה ומקרה המות יקרה לזה כזה, ואם מה שיש מקרה לבהמה לבדה מה שאין לאדם, הלא נגד זה יש מקרה לאדם לבדו מה שאין לבהמה:

ומותר. ומעלת יתרון האדם מן הבהמה לא יש:

כי הכל הבל. רוצה לומר זהו אם כל מעשה אדם היה הבל שלא עסק כי אם באסיפת הקנינים וכדומה, אבל לא כן הוא אם עסק בתורה ובמעשים טובים: