מצודת דוד על דניאל ז:ד

קדמיתא. הראשונה תארה כאריה ולה כנפים כשל נשר:

חזה. רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול:

ועל רגלין. ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטסת הכנפים לעמוד בחוזק רב:

ולבב. ונתן לה לבב בן אדם שאין לו לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על בבל שנאמר בנ״נ עלה אריה מסובכו (ירמיהו ד׳:ז׳) ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל י״ז:ג׳) וסופה עדי אובד: