מנורת המאור, ב; פרק התפילה, הוספות א

בקשה

א שחר אל וקומתי כפופה ועיני אל שמי עוזו זקופה

נ פוגותי ונדכיתי בפשעי וחיתי בחטאתי נגופה

י קוד לבי ילהט בין צלעי ודמעתי כמו מטר ערופה

י הלמני עון כחשי בראשי ונפשי תוך נחל איתן ערופה

ש חורה היא במראה גם במעשים ולא נאוה ומחטאת שזופה

ר צונה עשתה תמיד בעודה בעגבתה וזמתה שטופה

א פפוה נהרות הפשעים וממימי זדוניה שטופה

ל בבי ישקה תמיד בכירה אשר אינה קטומה גם גרופה

ב מי פשעי יפוצץ כל עינות וחיתי במי אשמה גרופה

ר חוצה אך במי חטאת טבולה במי נדה ולא עלתה שטיפה

ב מעי משרפות ואש וגפרית ונפשי תוך מדורתם שרופה

י לחך לב אבל לא הדמעות ולא דמעה תכבה השריפה

י הי חסדך עלי עבדך וחון נא לנפש וכאבה דלה ורפה

ו יבוא לי שאון חסדך ואחיה ותנפש בך נפש עייפה

ס מוך נפלי ולעזור תהיה לי ולא תהיה משוכתי חשופה

פ דה נפשי וכסה על פשעי זרוע קדשך תמיד חשופה

נ שוי פשע כסוי חטאת אהי נא לפניך ביום אף ואנפה

ו הט אזן לאמרי פי ואל נא אטומה תהיה כי אם שקופה

ח סדיך גדולים מפשעי וצדקתך עלי זעמך עדיפה

ו לא תמוד גמול מדה במדה ולא תשיב שכר איפה באיפה

ע רוב עבדך לטוב צורי קדושי ביום חרב נקמות היא שלופה

ד לה נפשי אשר טבעה בתוך בור יגוניה ומצרות אפופה

נ כאה תחבוש מלכי ותדרוש ותרגיע מבהלה דחופה

ב צדקתך תרימנה תרומה ויום טובך תרפנה תנופה

נ בוכה תוך תהומות המצוקות ובין גלי כאב שטה וצפה

א ניה טובעה העמד אשר היא ברוח חטא ואשמתה נשופה

ל עת זקנה היה מסעד לנפשי אשר מתוך ומעוני דאפה

נ עורי חלפו רובם ועברו ימי נוער וקרבה התקופה

ק ווצותי צחורות לא שחורות יבשרון בבוא יום החליפה

א ני הולך בדרך הרחוקה בלי צידה בידי יום אסיפה

ו מה אעשה בבוא פחדי כשואה ומה אומר בבוא אידי כסופה

ה לא שערי כיונה באת בערב ועף עורב ועת שחר ועיפה

ט לואים שערותי גם נקודים ומחלפתי ללבן היא עטופה

ל ך נפשי צמאה גם כמהה ואל טובך ברעב היא עטופה

י מי חיי צנומות הם ודקות וחיתי במו קדים שדופה

ט הור עין ראה מחצי ולחצי ומחלתי והעלה לי תרופה

ל רחמיך אצפה ואיחל ולך עיני כעין שפחה חרופה

י חידתי לעבדך מאיצה כרקחת וטבחת ואופה

ח מול עלי ולא אגוע בפתע ולא אמות במיתה ההדופה

ז דוני אומרה אודה פשעי בטרם תהיה נפשי חטופה

ק דושי יה השיבני ואשוב ונפשי לך תהי ברה ויפה

ש מור נפשי ולך תשוב טהורה וזכה מבלי פשע וְחַפָּה

נ חני אך בדרך טוב ומישור ולא אצנוף לבור שאון צנפה

ת מלט מרדה שחת יחידה ולא אהיה לפי פחת טרפה

ח פוש נא מאסר נפש כלואה בתוך קרב ובשר היא רצופה

נ תונה תוך כלוא חשך ותמיד למלאת תאות הגוף נדופה

י ציר עפר ואפר גוף היצדק והוא שואף לרוח חטא שאיפה

נ בלות יאהב יבחל נכוחות ונשמתו בחטאתו זעופה

ה דימוני ותמיד על שניהם אשחר אל וקומתי כפופה.