מנחם ציון עח

יבוא לידי שמא יבוא לידי ואקיימנו שלא אסרב ח"ו. ומזה נתיירא ג"כ קטיעה ב"ש שהרי מעולם לא נתגייר ולא לבש ציצית ותפילין רק עתה בפתע פתאום עבר עליו רוח טהרה ונתגייר ונעשה גר צדק ומדאגה מדבר פן בשעה אחרונה לא יוכל לעמוד בנסיון אף שקטע ערלתו ע"כ אמר כל נכסי לר"ע כל מגמת פני ומחשבותי ודעותי ומעבדי אחוזים ומקושרים עם ר"ע. ועצה טובה הזאת יסייע לו באחיזתו בהצדיק לבל יפרד ממדריגתו ולזה דרש ר"ע בעבור שהיה לבבו נאמן עם ה' לעשות הטוב לפניו באמת ובתמים ע"כ הוא מוותר לו מחצה מזכיותיו

בש"ע א"ח פסק שמחוייבין ליתן מעות חיטין לקמחא דפסחא. ובאמת לכאורה נראה להיפך שבתוה"ק לא נאמר בפסח ונתת לגר ליתום ולאלמנה כמו שנאמר גבי שבועות וסוכות שבכולם צוה על מתנות עניים ובפסח לא צוה. וביאור הענין שקודם חטא אדה"ר שהיה גופו מזוכך יותר מנשמותינו ותכלית הבריאה היה להתפרסם אלקותו שידעו כל הברואים מגדולת הבורא. כי איך יעלה על הדעת שדבר נברא לא ידע מי עשאו ומי כוננו זה ענין רע ובאמת אח"כ לא נשלמה תחלת המחשבה אף שאדה"ר לא נתחייב כ"כ שאשתו הסתה אותו ומאי דהוה הוה ומאז אי אפשר לעשות שום מצוה בשלימות כי אין אדם צדיק בארץ שיעשה טוב ולא יחטא לשון חסרון שא"א לו לעשותם בלי חסרון עד צאתם ממצרים שנפסקה זוהמתן ונתינת התורה היתה לתכלית ההנהגה אשר אלקים חשבה לטובה בעת הבריאה והנה בפסח נתבטל תאוות המאכל וכל מצות הפסח הם בעניני האכילה מצות ומרורים וירקות וקרבן פסח וכל עמל אדם לפיהו וע"כ אין לדבר ממתנות עניים שהרי אין אנו עסוקים בזה עתה וכבר נתבטל תאות המאכל אבל בשבועות העיקר העובדות הם במחשבה לקבל מלכות שמים ועול תורה ומכל מקום על הלחם יחיה האדם שעכ"פ צריכין לאכול ע"כ הוצרך לצוות לתת גם לעניים וכמו כן בסוכות עיקר העובדות הם במעשה בעניני דירה והכלים שיכנסו לתוכה הארבעה מינים ותשבו כעין תדורו. שכל עניניהם יעשו בסוכה שלא נתפרש