מנחם ציון עב

המצה מביאה אמונה בלב האדם וכן העומר אף למי שיש איזה טינא בלבו בהסתר וע"כ אמרו שקצרו העומר בעסק גדול על כל דבר ג' פעמים להוציא מלבן של צדוקים אפי' מה שיש בלבן בלי התגלות והבעל אומנות נקרא אומן לפי שבטחונו ואמונתו הוא על האומנות ההוא להחיות את נפשו ממנה וע"כ אמרו ואהיה אצלו אמון אל תקרי אמון אלא אומן שתורה היא אומנתו של הקב"ה בעבור שהוא מובטח בה שתחזיר את ישראל לאמונה שלימה כשילמדו התורה וע"כ אמרו כל אומן שונא את אומנתו כי כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו שהאדם הנוכחי הוא כמו ראי מוצק שרואין בו א"ע מכף רגלו ועד קדקדו וע"כ כשמטיל מום בחבירו במום עצמו הוא פוסל ולזאת הוא שונא אותו

המלאכים שבאו אצל אברהם אבינו לבקרו שהו אצלו יותר משבעה חדשים כי ביום הכפורים נמול ובשעת פטירתן היה פסח שאכלו מצות אצלו

לפנים בישראל היה דבר יקר מאוד לברך איש את בנו או לאדם אחר ולא כמנהג הבעלי בתים עתה שמברכין ביניהם מדי שבת בשבתו פעמיים ושלש ואם כך היה בימים קדמוניות לא נעשה הקנאה בין יעקב ועשו. רק שיצחק המתין עד שיהיה עת רצון והוא בליל פסח ועיקר הברכה היתה צריכה להיות בשעת האכילה ולבסוף נתגלגל הדבר שקבל יעקב הברכות

כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו' ושמה לא ישוב כ"א הרוה וגו' מדקדוק הלשון משמע שאחר שהרוה את הארץ ישוב שמה. וביאור הענין. שהגשם כשיורד מן השמים נקרא מטר שהוא דבר רוחני עד בואו לעולם הזה מתגשם. ועי"כ הוא מוליד ומצמיח את הארץ שהזרעים נמשכין למעלה לשורשן. וע"י האכילה בכוונה נתעלה הרוחניות שבהן אל המקום אשר שם היה אהלה בתחלה

עיקר כבוד התורה הם הדקדוקים ורוב הדינים והמשפטים תלוים בהם כי ממשנה אחת מדקדקין כמה פוסקים רש"י ותוספות