מנחם ציון סו

ללכת ארץ כנען. ואויר דארץ ישראל מסוגלת ליישר מצעדי גבר להכין לבבם ולסעדם לכל טהר לב לבל ישט לבו בדברים הבלים. ולא זכה לבן עד שנעשה בן מאה שנה שאז היה ראוי להוליד זרע כשר. וע"כ כל אותן הנפש אשר עשו בחרן שגייר כמה אלפים ורבבות ומכלם לא נודע מה היה להם אחרי כן ואבד זכרם ולא יצא מהם דבר טוב לפי שמתחלה גם הם טעו בדעות רעות וגם אחר כן לא אמונתם שלימה ונשקעו אח"כ לחזור לגילולי בית אביהם וגם ביצחק עדיין לא היתה המטה שלימה מפני הדעות המשובשות שהיו באברהם מנעוריו. וע"כ יצא אותו הארס עם עשו. רק יעקב יצא מצורף ומטוהר והיתה מטתו שלמה. והיה השי"ת בטוח בזרעו שאף אם ירדו למצרים לא ישארו שם אע"פ שרוב ההצלה היתה סיועת הקב"ה ולא בצדקתם מכל מקום גם בהם היה הדבר תלוי וכמ"ש ויזעקו ב"י אל ה'. וזה פירוש כל המאמר

ויגר שם מלמד וכו' כי אין מרעה וגו' מאהבת יעקב ובניו את ארץ הקדושה ואת עפרה יחוננו והיה קשה עליהם פרידתה מאוד מדאגה מדבר שלא יוכלו להמשיך נשמות ישראל ולהוריד להם שפע קדושה על אדמה טמאה והוא הדבר אשר דברו אל פרעה וכוונתם היה כלפי השי"ת אמרו כי אין מרעה לצאן פירוש שקשה להמשיך המרעה לישראל שנקראו צאן מרעיתו. והתפללו שישבו בארץ גושן. שהוא לשון הגשה וקרבות להיות קרובים אליו לסמוך על שלחן גבוה

ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה. שמעתי דבר נאה ומקובל בשם הגאון האלהי מהו' שמעלקי אבד"ק נ"ש זצוק"ל להגיד שבחן של ישראל אף שהיו בצרה גדולה מכל מקום לא השגיחו על צרתן. ועיקר צערן וזעקתם היה עבור גלות השכינה וזהו ותעל שועתם אל האלהים שהשועה בעבור אלקים היתה יותר ממה שצעקו בשביל עצמם מן העבודה. ודפח"ח וש"י

ויוציאנו ה' ממצרים וגו' לא ע"י מלאך וכו' אמרו בזה"ק שבעבור כן לא היה יכול הקב"ה לשלוח מלאך ושרף שכל כך היתה