מנחם ציון נו

נועם ה' אלהינו עלינו יהי רצון שישרה שכינה במעשה ידינו אמן סלה

ענין ארבע פרשיות וסדר קריאתן יש טעם הגון וכוונה נכונה לדבר ולא שקריאתן בהזדמנות והענין הוא ידוע שגם קודם מתן תורה היינו ראויים להעשות עם סגלה וגוי קדוש כמו אבותינו הקדושים שלא קבלו התורה והשיגו אותה בצדקתם כמו כן אנחנו בניהם עדי עד אם היינו מתחזקים במעשה אבותינו לבלתי נשוב לכסלה לא היינו צריכין לתורה. רק הי' די לנו בחלקינו יוצרינו לנהוג במעגלי יושר וכמ"ש חז"ל למה נקרא שמו שדי שאמר לעולמו די וקשה הלא לא קצרה יד ה' ואיננו כילי למה לא הניח את העולם להתרחב עוד. וביאור הדבר שאחז"ל למה נקרא שמו שדי שיש די באלהותו פירוש שהשי"ת בעצמו הוא שלם בכל מיני השלימות ויש לו נחת רוח גדול מעצמו שאיננו צריך כלל לעבודת ברואיו לעשות נחת רוח לפניו רק כוונת הבריא' הי' שגם הנבראים יקבלו נחת רוח גדול בעבודתם אותו ובמה שירגישו עליהם השראת אלהותו. ולא נקרא נחת רוח שיהנו מהבלי עוה"ז. רק התענוג התמידי הנכבד בזה לבד יש די והותר לכל היצורים. ובנתיב הזה דרכו האבות ונעשו מרכבה לשכינה. ואולם נשתקע הדבר ונתקלקלה מדריג' זאת אצלינו שאחרי ירידתינו למצרים וכושיים שהיו עסוקין בכל החכמות ואת ה' לא ידעו ולא הבינו מהשגחת אלהי עולם וגם הישראל נטמעו ביניהם ללמוד ממעשיהם ונכספו לדברים אחרים אשר לא יצליחו לעבודת הבורא נסוגו אחור והיו בלא דבר שבקדושה: ובחמלת ה' עלינו שמר בריתו ושבועתו לאבותינו לתתנו עליון על כל הארץ לקרבנו לעבודתו הוציאנו מעבדות לחירות והעבירנו בתוך הים בחרבה ואז השגנו מעלה רמה ונכבדת שאמרנו בשמחת לבב אף גילת ורנן זה אלי ואנוהו מי כמכה באלים ה' וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל ואז חזרה העטרה ליושנה רק שלא היה הדבר בשלימותו שיעשו מרכבה לקדושה ויבטלו את רצונם שלא להתאוות לשום דבר שאין בו נחת רוח להבורא והניחו מעט הנאת העה"ז לעצמם וע"כ היה כח לעמלק לבוא וללחום עמהם שאילולי כן לא הי' שם מגע חיצוני כלל. שנתקיים תפול עליהם