מנחם ציון מט

וע"כ היה לבן וגם כעין הבדולח כי שני גוונין אלו א' הם ובזה מבואר מה שלא נזכר בשום מקום שם העצם של המן. והנה העומר הוא היה מסוגל להשריש אמונה בלב האדם כי ע"כ נעשה בעסק גדול להוציא מלבן של צדיקים אפי' מי שמאמין בדברי חז"ל ובתורה שבכתב ושבע"פ באמת רק שלפעמים נסוג אחור מחמת שנופל לו קצת ספק בלבו אפילו בדקדוק קל של חז"ל היה העומר מסוגל להאיר עינינו וצדיק באמונתו יחיה ועל כן מי שהיה לו אפי' ששה נפשות בביתו עכ"פ היה הוא כלול מכולם והוצרך ללקוט לכל אחד עומר למדתו פירוש לפי המדה שהיה (כי) הן בהאהבה או בהיראה ובהתפארות כי בכל המדות צריכין לעבוד את השי"ת ואעפ"כ היה הכל אחד ולא העדיף המרבה וגו'

פרשת כי תשא

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו וגו' מלת לפקודיהם הוא אך למותר. גם תיבת ונתנו משמע קצת שהוא לשון עבר שכבר נתנו וביאור הענין שנא' אצל שרה אמנו וה' פקד את שרה. ואצל רחל נאמר ויזכור ה' את רחל. וצריך להבין למה לא אמר בשניהן לשון זכירה או פקידה והענין הוא שלשון פקידה הוא לשון נקיבה ואתערותא דלתתא שמביא תשוקה בלב האדם להתאוות לאיזה דבר. וזכירה הוא לשון השפעה. והנה בשרה אמנו לא מצינו שבקשה והתפללה על הזרע רק אברהם אמר הן לי לא נתתה זרע. והוא בעבור שעדיין לא הבינה תכלית הדבר למה יאותו לה בנים. כי בוודאי לא ניתנו הבנים להתנאות ולטייל בהם ואולם אח"כ כשנלקחה לפרעה ואבימלך הבינה שאם היה לה בנים לא היו לוקחין אותה. שידעו שהיא אשת איש שהיו אוה"ע בעת ההיא מוגדרין בעריות וע"כ נכנס בלבה תשוקה להוליד בנים. וזהו וה' פקד את שרה שהתעורר אותה והכניס בלבבה פקידה ותשוקה שתתאוה לבנים. משא"כ אצל רחל שידעה מיד תכלית הדבר ובקשה הבה לי בנים לכך נאמר ויזכור ה' את רחל שהשפיע עליה