מנחם ציון מ

בשם מן ונ"ל דאיתא בגמ' פלוגתא במהות צנצנת המן חד אמר כלי חרס וחד אמר כלי (חרס של) זכוכית ביאור דבריהם כי ידוע שגוף האדם נקרא כלי חרס ואין מן הצורך להרחיב הדבור בזה והקב"ה נטע בלב כל א' מישראל חלק ה' עמו וניצוץ קדוש אשר יעוררהו לחפוץ לדעת ה' ולעבוד עבודתו הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו אמנם כאשר ידבר האדם באדם יחשוב. און עליו ואינו מדבר בשבחו לעולם מחמת שניצוץ הקדוש שבו הוא נסתר בקרב איש ולב עמוק והגוף הנעכר והמוגשם הוא מסך מבדיל ביניהם לא יכיר את הטוב אשר טמן בחובו. וע"כ בתחלת צאתם ממצרים כל אחד על חבירו יתן דופי עד אשר התחילו לאכול מן המן אשר זיכך את גופם עד שיוכלו לראות תוכם כברם כמו כלי זכוכית שהוא דבר הנראה לעינים מעבר לעבר וע"כ שאלו איש לרעהו מן הוא מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו דעת ויראת ה' וזה היה להם בעבור כי לא ידעו מה הוא שמתחלה לא ידעו מה שבלב חבירו עד אשר המן האיר שכלם בכל אבריהם. והנה ידוע שכל התרי"ג מצות היו תלוים במן אשר לזאת היה נבלע בכל האברים להורות לכל אבר ואבר לעשות רצון קונו ואולם היה בו רק בכח אבל לא בפועל רק שלא הוצרכו להוציאם מן הכח אל הפועל כי אחר כוונת הלב הן הן הדברים וכבר קיימו כל התורה כולה בפנימיותם לא הוצרכו לפעול בעולם הזה להתעורר בפעולתם העולמות העליונים כאשר אנחנו עושים פה וכמו כן כל התרי"ג מצות תלוים ביום השבת כידוע שאם המתין אדה"ר עד יום השבת שהיה תחלת המחשבה וסוף המעשה בוודאי כבר היו מתוקנים כל הברואים ונמשך להם השפע בלי פעולה כלל וע"כ לא ירד המן בשבת וזו היתה המתנה טובה חמודה גנוזה מונחת בבית גנזיו של הקב"ה אשר נתן לנו את יום השבת הקדוש הזה שאם נזכה לשמרו כראוי אזי יזדכך גופינו כמו במן וע"ז נאמר ראו כי ה' נתן לכם את השבת ובאמת בדבר היומי לא שייך לשון ראיה אבל הוא הדבר אשר דברנו שעל ידי יום השבת נזכה להזדככות הגוף כמו כלי זכוכית וכמו שהיה ע"י המן אכי"ר: