מנחם ציון כו

וגו' דבר ידוע שאין המטר מצד עצמו מזון כלל ואין בו שום חיות כי אם הרוה את הארץ וגו' ונותן זרע גם אותו הצומח אינו ראוי לאכילת אדם עד אחר מלאכות וטרחות רבות. מה שאין כן המן שהוא מתחלת ברייתו אוכל שכלי ממש ומוכן לכל הטעמים בלי שום תיקון. וראיה לדבר שנא' ואת כל העודף הניחו וגו' פי' כמו שהוא בלי הכנת אפיה ובישול ואף שנא' את אשר תאפו וגו' זה רק להמון עם אבל הצדיקים שבדור לא עשו שום תיקון וכמו כן יהיה לעתיד שתוציא הארץ גלוסקאו' וכ' וא"כ יפלא בעינינו האיך המשיל אותו למטר שאינו אלא הכנת אוכל וצריך תיקון רב הכי היל"ל הנני נותן לכם לחם וגו' גם הלשון ויצא היו"ד קמוצה קשה קצת שהוא משמע לשון עבר ואם הוא פועל עומד מ"מ הול"ל ויצא בצירי ע"ק הלא משרע"ה לא היה יכול לשנות דבר מכל אשר צוהו ה' והשי"ת אמר ויצא העם ולקטו ומשה לא אמר כן רק לקטו ממנו

והנראה בזה לתרץ ע"פ מה שדקדקנו כבר בפסוק והיה אם שמוע תשמעו וגו' ואספת דגנך ותירושך וגו' ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת השמרו לכם וקשה למה הפסיק בדבר הבהמו' בין עניני האד' וברישא הול"ל ואכלת ושבעת והדר ונתתי עשב בשדך לבהמתך אבל הענין הוא כך שקודם חטא אדה"ר שעדיין היה הזדככות רב בעולם ותכלית הבריאה היה רק על מין האדם שהוא ימשיך השפע מהבורא ב"ה וב"ש לכל הברואים דהיינו שמתחילה יקבל לעצמו את הראוי לו והמותר יניח לבהמות וחלילה להאשימו הלא היה מבחר כל הברואים אבל מ"מ מעשה שהיה כך היה שע"י קלקולו נתקללה הארץ להצמיח דברים מוגשמי' המעכירים שכל האדם ומולידים בקרבו תאוות רעות וע"כ נהפך הוא שכל המאכלים הם מתחילה מאכל בהמה ואינן ראוים להזין הגוף לזכות המוגשם והנעכר ולהגביר שכלו להיות כלי קבול טהרות הקודש להאיר על עבר פניו אור האלוקיית. וע"כ מתחלה לא היה צריך שום שמירה כי הטבע בעצמו לא היה נותן להמרות עיני הבורא ב"ה אחרי שכח השכלי חזק