מנחם ציון כב

שהמצרים טענו עם הסוסים אתמול הולכנו אתכם להשקות מים ולא רציתם ועכשיו אתם הולכים בעל כרחנו והיינו שנמשכו אחר הסוסים בע"כ פירוש הגופים שלהם וכמו כן הוא תמיד כשרואה השי"ת את עני ישראל מורא מאוד יערה עליהם רוח ממרום ויושיעם למען שמו לבל יתפרדו ממנו ולזאת ויסע משה את ישראל הסיעם בע"כ בעבור שהשיגו כאן מעלה גדולה למדריגה נכבדת עד שראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל לא רצו לצאת מן הים והוצרך להסיעם בע"כ

ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ וגו' בתרגום יונתן בן עוזיאל תירץ הדקדוק דכתיב לבני ולא כתיב על בני. וכתב שאמר כך לדתן ואבירם. ולפ"ז משמע שדתן ואבירם נשארו במצרים ולהלן הוא אומר הלא זה הדבר אשר דברנו אליך חדל ממנו וגו' ופירש דקאי נמי על דתן ואבירם וא"כ דבריו סותרין זא"ז וביאור הענין דידוע שדתן ואבירם היו דלטורין וספרו לפני פרעה את כל דברי משה וכששמע פרעה שמשה אמר לישראל מפי הגבורה כי ביד חזקה יגרשם מארצו הקשה את לבו למאן לשלחם ואולם דבר ה' יקום לעולם ואחר עשר מכות בהרוג ה' כל בכור ויקם פרעה לילה ותחזק מצרים על העם לגרשם בחזקה. אבל הקב"ה כבר הבטיח לישראל להוציאם ביד רמה ע"כ צוה להם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר וגם בהיות הבוקר עדיין לא הלכו שהוצרכו להשאיל להם כלי כסף וזהב עד אחר חצות בעצם היום הזה. ועיכוב יציאתם היה תמוה בעיני פרעה כי אותה היו מבקשים וע"כ היה סבור שנבוכים הם ואינם יכולין לצאת. ובינתיים היו דתן ואבירם יוצאים ונכנסים בבית פרעה ואמר להם שהישראל נבוכים בארץ ואח"כ בצאת ישראל ממצרים יצאו דתן ואבירם עמהם ופרעה לא הרגיש כלל שסבור שמסבבין בשווקין וברחובות בכל ארץ מצרים שאינן יכולין לצאת. עד שהוגד לו באמת כי ברח העם היה סבור שמדעת ישראל עשו כך שעשו קנוניא עם דתן ואבירם להטעותו ולפ"ז שני הכתובים מכוונים שדתן ואבירם הם שפרעה דבר אליהם נבוכים הם וגו' והם המדברים