מנחם ציון יג

בעומקה של הלכה וללמוד בעיון. והנה המלמד מופלג וחריף גדול בלימוד העיון אינו יכול לצמצם א"ע ללמוד עם ילדים דרדקי דבי רב. אולם לאלו צריכין מלמד אחר שאינו מופלג כל כך. והנה העולם נברא בשלש דברים שהם עולם שנה נפש וכל אחד כלול מכלם. והנה כי כן גם בשנה שהוא הזמן יש שלש בחינות הללו. והיינו יום שבת קודש שכולו לה' וקדוש הוא לאדונינו שאסור לעסוק בו רק בדבר ה' וצריך לשמור פיו ולשונו מכל דבור אשר לה' הוא. וימי המעשה שבני אדם עוסקים רק בעניני העה"ז המה בחינה האחרונה' ומכל מקום גם בעסקי המו"מ ויגיעת כפים יכולין לעבוד את הבורא ואינני משיאכם שלא לעסוק במו"מ ויגיעת כפים כלל כי הכל ברא לכבודו שיכירו משאת טובו הזן ומפרנס מקרני ראמים וגו' וכי מידו היתה זאת כי הוא הנותן כח לעשות חיל. וזה היה ענין הרוכל שהכריז והשמיע לרבים עבודת השי"ת ואמר מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' כי ראשית יראת ה' ויסוד שהכל תלוי בו הוא שישמור פיו ולשונו שלא לדבר שום דבר בטל ומכ"ש שקר ולשה"ר ועי"ז יהיה סור מרע. ויהיה דעתו מרחבת לעבודת הבורא עד שיגיע מזה למדריגת עשה טוב ועי"ז יהיה לו שלום כי ברוב דברים לא יחדל פשע וכל המרבה דברים מביא חטא והוא אות עליו שהוא בעל מחלוקת. וזש"ה השמים דהיינו אותן הצדיקים שהם בחינת שמים הם מספרים כבוד השי"ת וספור הוא לשון זיכוך כי מעלתם ומדריגתם גבוה מעל גבוה שיודעים לזכך מעשיהם לכבוד שם קדשו אבל אותן הצדיקים שהם בחינת רקיע המה מספרים מעשה ידיו שהם המדריגה למטה מזה. ועל ישראל אמונתם ליחד לבבם לקרבם אל התורה והעבודה. יום ליום יביע אומר ירצה בזה כי ע"י שמזכך עצמו היום ההוא מוסיף יראת שמים ביום שלאחריו שהבא לטהר מסייעין לו. ולזה אמר ר' ינאי שלא ידע מזה כי כמו זר היה נחשב בעיניו שב"א צריכין למוסר כזה כי לפי דעתו כולם צדיקים ונוכח ה' דרכם עד שהודיעו הרוכל והעמידו על תכלית הדבר בכלל ובפרט לדעת את כל אשר בארץ ומצדיקי הרבים