מנחם ציון יא

והאיר עיני הבריות איך לעבדו באהבה רבה ותשוקה יתירה רשפיה רשפי אש ומדה הלזו מתעוררת בהיות הבוקר שמאיר לארץ ברחמים וכמ"ש להגיד בבוקר חסדך ואחריו בא יצחק וראה בעבודת אנשי העולם לאלפים ולרבבות אשר גייר אביו הם רק במדת אהבת חסד לא ישרו בעיניו כי דבר זה בלבד אין לו קיום לזמן הרבה. אבל צריך לשתף לזה מדת היראה איך ליבוש מפניו ושלא להרהר אחריו אם אינו משלים רצון האדם ותפלתו צריכין לסבול עול מלכותו וע"כ הדריך בני אדם במדה זו למען תהיה יראתו על פניהם ועל דבר זה התפלל לעת מנחת ערב שמתחיל החושך למשמש ולבוא ומתעורר מדת היראה בעולם כי דרך החושך להפיל אימה על האדם וכך מעשיו הגיד לישרים בלבותם לעבדו בפחד ושלא יהיו פחדים רעים על ישראל רק יראת הבושת שיהא מורא כבוד שמים עליהם וזה וזה עלתה בידו. ואחריו בא יעקב אבינו ע"ה וקבע זמן תפלתו בלילה שכבר יש חשכות רב בעולם שנופל על האדם שינה ותרדמה והבין שענין השינה היא חזרת המוחין וצריך להזהר שלא יוטרד בשקר ושוא כי אין חלום בלא דברים בטלים וע"כ לעת ההוא כצאתו מארץ מולדתו מבאר שבע וחפץ לילך לחרן אצל אומות שפלים ולבית לבן הארמי האחוזים בשקר ושמם חרן מורה על חרון אף של השי"ת שהיה עליהם כי דובר שקרים לא יכון לפניו ולכן ויפגע במקום התפלל להשי"ת כי ירא לנפשו מאוד שלע יטמע בשקריהם והתפלל על מדת אמת ואמרו במדרש שעל כל השאלות ששאל אם יהיה אלהים עמדי ושמרני וגו' על כלם השיבו ועל הפרנסה לא השיבו וצריך ביאור איך שייך תשובה קודם השאלה. הן אמת שכל התפלות נענים קודם לכן כמ"ש והיה טרם יקראו ואני אענה והיינו שסיבת התשועה נעשית קודם השאלה אבל מכל מקום התשובה באה אחר התפלה. גם קשה למה באמת לא נענה על הפרנסה. וביאור הענין שיעקב אבינו הוצרך להביא ענין החלום ההוא לבחינת דבור כדי שיתקיים וכל החלומות הולכין אחר הפה. וע"כ הוצרך להתפלל גם על הפרנסה אבל בדבר זה לא היו יכולין להבטיחו כי דרך נסתר