מלאכת שלמה על משנה זבחים ח:ב

קדשים בקדשים מין במינו וכו'. עד סוף סימן ה' פ' ששי דהלכות פסולי המוקדשין סימן ד' ה' ו' ז' י"ד ט"ו ט"ז כ' כ"א כ"ב. ואיתה בתוס' פ' כל הגט (גיטין דף כ"ט) ובפ' כל המנחות באות מצה (מנחות דף ס"ב:)

בפירש ר"ע ז"ל מין במינו חטאת בחטאת עולה בעולה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פירש זה אינו נראה דא"כ לא הל"ל לשם מה שהוא על כן נראה דרוצה לומר כגון תודה ואיל נזיר שיש להם דין אחד או זבחי שלמי צבור ואשמות ודו"ק ע"כ:

לשם מי שהוא וזה יקרב לשם מי שהוא. כצ"ל ופירשו תוס' ז"ל לשם מי שהוא היינו סתמא דסתמא נמי כלשמו דמי ע"כ. משמע דאפילו מלות לשם מי שהוא לא יאמר ולפי מה שכתבתי בסמוך בשם הר"ר יהוסף ז"ל משמע דלא גריס מי אלא מה:

מין בשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמי היפה שבהן. כתב רש"י ז"ל ונ"ל דלא גרסינן וימכרו אלא ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה וכו' ובתחלת חלולן יאמר כל מקום שהיא עולה תהא מחוללת על אלו וכל מקום שהן שלמים יהיו מחוללין כל אלו ויביא מאלו עולה ומאלו שלמים ותדע דלא גרסינן ליה דהא נתערבו בבכור ובמעשר דקתני נמי וימכרו אי אפשר דהא תנן במעשר נאמר לא יגאל ואינו נמכר לא חי ולא שחוט לא תם ולא בעל מום וילפינן לה בבכורות דהאי לא יגאל לא ימכר הוא אלא ה"ג ירעו עד שיסתאבו ויאכל כבכור וכמעשר ע"כ:

חוץ מן החטאת עם האשם. גרסינן. בגמרא פריך מ"ש חטאת ואשם דהאי זכר והאי נקבה חטאת ועולה נמי ופרקינן איכא שעיר דהוא חטאת והוא זכר ומיערב בעולה ומקשינן חטאת ואשם נמי מ"ט לא מיערבי דהא איכא שעיר נשיא ופרקינן משום דהאי שער והאי צמר. ומקשינן פסח ואשם נמי לא מיערבי דפסח הוא בן שנה דכתיב שה תמים זכר בן שנה ואיל הוא בן שתי שנים והיכי קאמר במתניתין דיכולין להתערב דהא לא מפיק אלא חטאת ואשם ופרקינן איכא אשם נזיר ואשם מצורע דכתיב בהו כבש וסתם כבש בן שנה הוא ואיבעית אימא איכא בן שנה דמיחזי כבן שתי שנים ואיכא בן שתים דמיחזי כבן שנה: