מלאכת שלמה על משנה יומא א:ז

פרחי כהונה. אית דגרסי פרחי לויה וכן נראה דגריס הרמב"ם ז"ל בספ"א דהלכות עבודת יום הכפורים:

באצבע צרדא. תוס' פ' שני דעירובין דף כ"א כתבו דר' אלעזר הקליר לאצבע הקרוי אמה קרי ליה איהו צרדה וכן נראה שפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל אצבע צרדה הוא שיכה בגודל עם האצבע האמצעי והרבה עושין אותו בעת השמחה ויעשו בו תנועות עריבות ע"כ ומכאן הביא ראיה מה"ר איסרלן בתשובותיו סימן קנ"ד להתיר להקיש גודל באצבע בשבת לשתק התינוק. ושוב מצאתי כן בספר תרומות הדשן סי' ס"ב.

בלשון ר"ע ז"ל המתחיל והפג אותם צריך להיות והפג אחת. ובגמ' אמרי' דאמרי ליה אחוי קידה דהיינו שנועץ גודליו בארץ ושוחה ונושק את הרצפה ועומד:

ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה. גמרא תנא לא היו מעסיקין לא בנבל ולא בכנור אלא בפה ומה היו אומרים אם לא יבנה בית וגו' כלומר הזהר בעבודתך שתהא לשם שמים שתהא לרצון שאם אינה לרצון אין טרחך עולה לכלום שוא עמלו בוניו בו בחנם יגיעין בבנין שלא יתקיים. מיקירי ירושלם לא היו ישנים כל הלילה כדי שישמע כהן גדול קול הברה ולא תהא שינה חוטפתו: