מלאכת שלמה על משנה תענית ב:ג

זכרונות ושופרות. כתוב בתוספת י"ט דהא דאמרי' כל מקום שיש שם זכרונות יהיו מלכיות עמהם לא בא ללמד אלא על ר"ה ויה"כ של יובל וכבר אמרו ז"ל אין למדין מן הכללות ע"כ בקיצור מופלג:

ר' יהודה אומר לא היה צריך לומר וכו'. וקיימ' לן כרבנן ולא פליגי ר' יהודה ורבנן אלא בתענית גשמים דרבנן סברי שאומרים זכרונות ושופרות ור' יהודה סבר שאומרין תחתיהן רעב כי יהיה בארץ וגו' אבל מכל מקום הכל מודים שעל כל הצרות עושין כסדר משנתנו שאומר זכרונות ושופרות וכן נראה עיקר הר"ן ז"ל. ולשון הרמב"ם ז"ל שם בפ"ד דהלכות תעניות סי' ה' ואומר זכרונות ושופרות מעין הצרה ואומר אל ה' בצרתה לי וכו' אשא עיני וכו' כרבנן הפך ממה שכתוב בפירושו דהלכה כר' יהודה:

רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה וגו' אשר היה דבר וגו' כצ"ל:

ואומר חותמותיהן. כך מצאתי מוגה במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וגירסא נכונה היא בעיני וכן בגמ' ירושלמית אע"פ שאינו כן שם במשנה וכן ג"כ באלפסי וכן מצאתי ג"כ בפי' ה"ר יהונתן ז"ל:

הוא יענה אתכם. כתוב בספר אבודרהם ז"ל וז"ל בסדר תפלות של תעניות דבחדושי רב"ש מקשה היאך החזן מוציא עצמו מן הכלל שהיה לו לומר יענה אותנו ומתרץ שאין לחוש בזה אלא בדברי שבח שכשמוציא עצמו מן הכלל נראה ככופר אבל בתפלה ותחנונים אין לחוש בזה ויכול הוא להתפלל עליהם וממילא הוא עמהם בצרתם ובישועתם ע"כ: