מלאכת שלמה על משנה תענית א:ג

בשלשה במרחשון בפרקין דף ד' וסתמא כר"מ דס"ל דשלשה במרחשון ושבעה בו וי"ז בו הן זמני הרביעות אבל ר' יוסי ס"ל די"ז וכ"ג ור"ח כסלו ולר' יוסי אין היחידים מתענים עד ר"ח כסלו. ור' יהודה אומר בז' ובי"ז ובכ"ג אבל בירוש' כתיבת יד אמר ר' יהודה בז' ובשלשה עשר ובכ"ג:

רבן גמליאל אומר בז' בו ביד בפ' שני דהלכות תפלה סי' ט"ז ועיין בבית יוסף א"ח סי' קי"ז שיישב שיהו מכוונים דברי הרמב"ם ז"ל בפירושו למשנה עם מה שכתב בחבור:

חמשה עשר יום אחר החג וא"ת והלא ארץ ישראל היא ת' פרסה על ת' פרסה ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום הוי מ' יום בארך וירושלם מן הירדן שהוא תחום ארץ ישראל מהלך יום אחד כדאיתא בביצה נשאר מצד אחד לט' ימים וי"ל דעם כרמים ויערים היה ד' מאות פרסה אבל מישוב לא היה כ"כ תוס' ז"ל במציעא דף כ"ז ועיין ג"כ בפ' שני דר"ה דף כ"ג בתוס' והר"ן ז"ל כתב כיון שגשמים צריכין לעולם לא רצו לאחר שאלתם יותר מכאן שהוא זמן רביעה בינונית לר"מ והם אפשר להם למהר דרכם וללכת יומם ולילה ע"כ: ועיין במ"ש במציעא פ' שני סי' ו': ואיתא בתוס' בפ"ק דסנהדרין דף י"א. וכתוב בספר לבושי תכלת א"ח סי' קי"ז וגם אחר החרבן היו נוהגין כן שאע"פ שלא היו עולין לרגל היו מתאספין יחד בירושלם כל הדרים סביבותיה ולכך לא היו מתחילין גם אחר החרבן עד ז' במרחשון כדי שיגיעו לבתיהם עד כאן: