מלאכת שלמה על משנה סוטה ח:א

משוח מלחמה. וכו' ביד עד סוף פירקין פ"ז דהלכות מלכים ומלחמותיהם לשון הר"ס ז"ל מפ' בגמ' מונגש הכהן עד ודברו השוטרים כהן מדבר וכהן משמיע מודברו עד ויספו השוטרים כהן מדבר ושוטר משמיע מויספו ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע. ת"ר פַּעֲמַיִם מדבר עמם אחת בספר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מה הוא אומר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו ע"כ:

משוח מלחמה. נראה הא דלא תנא הכא משוח מלחמה כיצד כדקתני בפ' אלו נאמרין מקרא בכורים כיצד וכו' משום דהתם סליק מיניה דתני לעיל מינה ואלו נאמרין בלשון הקדש אבל תימה למה הקדים פרק זה קודם פרק עגלה ערופה והלא שנה משוח מלחמה בבבא אחרונה אחרי כולן וי"ל דהתם הקדים פרשת עגלה ערופה משום דאיירי בפרשת המלך נקט בתריה פרשת עגלה ערופה אבל הכא שבא לפרשה מקדים משוח מלחמה משום דזוטרי מילתיה ופסיק ושרי להו וא"ת וניתני לעיל פרשת משוח מלחמה כדתני פרשת עגלה ערופה וי"ל דלא שייך למימר פרשת משוח מלחמה שהרי לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה. תוס' ז"ל:

ודבר אל העם בלשון הקדש. ולהלן הוא אומר משה ידבר וכו' ירושלמי הרי ק"ש דכתיב בה ודברת בם והיא נאמרת בכל לשון אלא בגין דכתיב בה [אמירה] הרי פרשת ודוי מעשר דכתיב בה אמירה והיא נאמרת בכל לשון א"ר חגי נאמר כאן הגשה ונאמר להלן הגשה ונגשו הכהנים בני לוי מה התם בלשון הקדש אף כאן וכו' עד כר' ישמעאל לשונות כפולין הן ברם כר' עקיבא דאמר לשונות רבויין הן מאי א"ר חייא בר אבא נאמר כאן נגישה ונאמר להלן ונגש משה אל הערפל מה התם בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש תוס' ז"ל:

ונגש הכהן זה כהן משוח מלחמה. דתניא ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה ת"ל ודברו השוטרים מה שוטרים בממונה אף כהן בממונה ומה שוטר שיש ממונה על גביו אף כהן שיש ממונה על גביו לאפוקי כ"ג דלענין עבודה אין למעלה הימנו ופרכינן בגמ' ואימא סגן ומשני סגן לאו ממונה הוא דתניא א"ר חנינא סגן הכהנים למה סגן ממונה שאם אירע בו פסול בכ"ג נכנס ומשמש תחתיו אבל כל זמן שלא אירע בו פסול בכ"ג אין לסגן גדולה של כלום. ופירשו תוס' ז"ל מכח קושיא דודאי ממונה היה לדברים שמנוהו אחיו הכהנים כדתנן אמר להם הממונה אבל מן התורה אין לו שום מנוי ושררה יותר על אחיו הכהנים ואינו אלא כעין מנוי אמרכל וגזבר שגדלוהו אחיו הכהנים ע"כ. ועיין במה שכתבתי ר"פ שני דסנהדרין:

ואמר אליהם שמע ישראל. הטעם שמתחיל בלשון זה משום דאמר להם הקב"ה לישראל אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחרית וערבית אי אתם נמסרין בידם:

על אויביכם. על אויביכם ולא על אחיכם כצ"ל:

ושפעת הקלגסין. מן ושפעת מים תכסך כן פי' בערוך. והוא ורש"י ז"ל פירשו הקלגסים חיילות:

אל ירך. וגומר מפ' בגמ' בברייתא כנגד ד' דברים שאומות העולם עושין לאיים מגיפין בתריסין ומריעין בקרנות וצווחין בקולם ורומסין בצהלת סוסיהן ודהרותם אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים הן עיקר המלחמה ואינם כדי לאיים. ומצאתי כתוב בספר שרש ישי שחבר הרב ר' שלמה אלקבץ ז"ל חבור על מגלת רות וז"ל בעלה ל"ה ע"א אל תיראו ואל תחפזו סי' הר"ר מאיר עראמה ז"ל כי על החלשות אמר אל ירך לבבכם אל תיראו ועל ההסתכנות אמר ואל תחפזו כי עצה וגבורה למלחמה לא בחפזון ובתמהון לבב ושפתים ישק ע"כ. הקלגסין ס"א עקלגסין:

ואתם אין אתם כך וכו'. גמ' וכל כך למה מפני שהשם וכל כינויו מונחין בתוך הארון היוצא עמהן למלחמה ולזה קאמר ההולך עמכם ולא קאמר כי ה' אלהיכם עמכם דמשמע הולך ממש: