מלאכת שלמה על משנה סוטה ז:ג

כיצד האי כיצד ושל חליצה הוי כמו מניין. וברכות כ"ג ופרשת המלך לא נתבאר בתלמוד מנלן דבלשון הקדש. ותוי"ט הכריח דבברכות כ"ג לאו דוקא אלא הקריאה שהוא קורא בתורה הוא דבעינן בלשון הקדש ולזה אין צריך ראיה דהא קיימא לן דדברים שבכתב אי אתה רשאי לאמרן על פה וכן הטעם בפרשת המלך:

נאמר כאן וענית ואמרת ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה עניה האמירה להלן בלשון הקדש וכו' בגמ' בעי ולוים גופייהו מנלן ומשני אתיא קול קול ממשה כתיב הכא קול רם וכתיב התם גבי מתן תורה והאלהים יעננו בקול מה להלן בלשון הקדש דהא בלשון הקדש נתנה תורה אף כאן בלשון הקדש. וכתבו התוס' ואין לומר אדרבא נילף קול קול משבועת הפקדון דעניה וקול מעניה וקול גמור ואין דנין עניה וקול מקול גרידא ע"כ. ור' יהודא לא גמיר ג"ש דקול קול ויליף דלוים בלשון הקדש מיבמה דכתיב בה ככה בג"ש דעניה עניה. ועיין במ"ש בפ' מצות חליצה סי' ג'. וביד פ"ג דהלכות בכורים סי' י':