מלאכת שלמה על משנה סוטה ג:ג

עד שלא נמחקה וכו'. תוס' פ' נושאין על האנוסה (יבמות דף ק':)

אמרה איני שותה. פי' אע"פ שלא אמרה טמאה אני דאי אמרה טמאה אני פשיטא מכ"ש דסיפא. ופי' רש"י ז"ל מגלתה נגנזת בצדי ההיכל דכל כתבי הקדש שאינם לקרות בהן נגנזין שלא יתבזו:

ומנחתה מתפזרת. תוס' פי ואלו מנחות דף ע"ד:

על בית הדשן [פי' רש"י] שהי' בעזרה ששורפין שם פסילי המוקדשין ופסולי אימורין שמחיצתן לפנים מן הקלעים כדאמרי' בשחיטת קדשים שלשה בית הדשן הם דהואיל וקדשה בכלי נשרפת בעזרה והאי מתפזרת היינו נשרפת כדאמרי' לקמן ואלו שמנחותיהן נשרפות וקחשיב להא האומרת איני שותה ע"כ:

ואין מגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. בגמ' וגם בפ"ק דעירובין דף י"ג פליג בברייתא ר' אתאי ב"ר יאשיה וס"ל דמגלתה כשרה להשקות בה סוטה אחרת. וכתב הר"ן ז"ל בר"פ כל הגט דכי בעו רבנן בסוטה לשמה היינו דוקא אמחיקה ולא אכתיבה דועשה לה כתיב ומאי עשייה מחיקה כדמסקי' התם בגמ' עכ"ל ז"ל וביד פ"ד דהל' סוטה סי' ד' ו':

מערערין פי' משברין ומכין אותה עוררו ארמנותיה ת"י פגרו ברנייתהא ורש"י ז"ל פירש בגמ' סוף פירקין דלעיל כאדם הנחנק ע"י משקה נראה כעושה ער ער והוא לשון צעקת שבר יעוערו ע"כ וכתבתיו לעיל סי' ה'. ובגמ' תניא ר' יהודה כלבוס של ברזל מטילין לתוך פיה שאם נמחקה המגלה ואמרה איני שותה מערערין אותה ומשקין אותה בע"כ א"ר ר"ע כלום אנו צריכין אלא לבודקה והלא בדוקה ועומדת אלא עד שלא קרב הקומץ יכולה לחזור בה משקרב הקומץ אינה יכולה לחזור בה ע"כ: