מלאכת שלמה על משנה סוטה ב:ה

ועל מה היא אומרת וכו'. עד סוף הפרק ביד פרק ד' דהל' סוטה סי' י"ז ושם פסק ג"כ כדברי ר"מ דמתנה עמה על העתיד. וראיתי שהביה ה"ר יהוסף ז"ל ולמה היא אומרת אמן אמן אמן לאלה אמן לשבועה אמן אם איש זה אמן אם איש אחר אמן שלא נטמאתי ואם נטמאתי יבואו בי אמן שלא שטיתי ארוסה שומרת יבם וכנוסה ר"מ אומר וכו'. וכתבו תוס' ז"ל בפ"ק דקדושין דף כ"ז וז"ל אמן מאיש זה אמן מאיש אחר וא"ת מנלן כל הני הא לא כתיב אלא תרי אמן וי"ל מחד אמן מפיק שפיר אלה ושבועה ואיש זה ואיש אחר שהרי אכל מאי דכתיב בפרשה קאי ואלה ושבועה בהדיא כתיב בפרשה וכתיב נמי תחת אישך דמשמע בין מאיש זה בין מאיש אחר ואידך אמן קאי אארוסה ושומרת יבם דלא כתיבי בפרשה ע"כ. ונלע"ד דאפשר עוד לומר דמש"ה כתיב נמי אם לא שכב איש אותך ולא כתיב אם לא שכב האיש לרמוז בין מאיש זה בין מאיש אחר. ובספר הפרפראות אמן אמן פסיק בין שני אמנים לומר. אמן מאיש זה אמן מאיש אחר ע"כ:

וכנוסה. כנוסה שייך למיתני גבי יבמה כדכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר אלא יבמה יקחנה לאשה בביתו רש"י ז"ל שם בקדושין:

שומרת יבם וכנוסה. ואם היתה יבמתו וכנסה וקינא לה ונסתרה מיגלגל עליה שבועה שלא נטמאת כשהיא שומרת יבם כך נראה שצ"ל בפי' רע"ב ז"ל. עוד בפי' רע"ב ז"ל ומתני' ר"ע וכו' אמר המלקט הכי אמרי במערבא. ואמרי במערבא הוא ר' ירמיה. עוד בפי' רע"ב ז"ל צ"ל משביע אני עליך שלא נטמאת: