מלאכת שלמה על משנה סוטה א:ב

כיצד מקנא וכו'. ביד פכ"ד דהלכות אישות סימן כ"ד ובפ"א דהלכות סוטה סי' ד' ה'. ובתשובות הרשב"א ז"ל סימן אלף ורל"ז. ובטור א"ה סימן קע"ח:

אל תדברי. בגמרא פריך הא גופא קשיא אמרת אל תדברי אלמא דבור סתירה היא ואפילו דברה בשוק הוי קנוי והדר תני ודברה עמו אלמא דבור בשוק לאו כלום הוא ומתרץ לה אביי כדפי' רע"ב ז"ל. ופי' רש"י ז"ל [עי' בתוי"ט]. וכתבו תוס' ז"ל דלהכי לא פריך הכא כיצד אין מקנא לה מיבעי ליה כדפריך בריש מכות כיצד אין העדים [נעשין] זוממין מיבעי ליה משום דמצי למימר דאל תדברי דרישא פירושו סתירה דהיינו גמור ואתי שפיר לישנא דכיצד מקנא לה ולא קשיא מידי אלא רישא לסיפא ולפי הירושלמי משמע דבעי לתרוצי דדבור דרישא סתירה אלא דנקט לשון נקי כמו ראוה מדברת דבפ"ק דכתובות מיהו דסיפא אית לן למימר על כרחין דבור ממש ע"כ:

מותרת לביתה. לשמש עם בעלה שהרי אין זה קנוי כלל. בסוף פי' רע"ב ז"ל שכתוב שם בעל החי פשוט שצריך להיות בעלה חי:

נכנסה עמו פ"ק דיבמות דף י"א:

כדי טומאה היינו כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינונית ולגומעה הרמב"ם ז"ל:

ואסורה לאכול בתרומה ביד פ"ז דהלכות איסורי ביאה סי' י"ב: