מלאכת שלמה על משנה שבת ח:ו

ר' יהודה אומר כדי לעשות חף. ושיעוריה זוטר מדרבנן אע"ג דמתני' מיירי בתרווד קטן כמו שכתבו תוס' ז"ל:

זכוכית. ובגמ' תנא סכוכית כדי לפצוע בה שני נימין כאחת ופי' רש"י ז"ל בסכוכית היינו זכוכית: ובירוש' תמן לקמן בפ' כל הכלים תנן ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן והכא את אמר הכין ומשני כאן בעבה כאן בחדה פי' בעבה שאינה ראויה לגרוד לצוק הוי שיעורה:

לגרוד בה. בדל"ת בסוף התיבה היא גירסת הערוך:

ראש הכרכד. בדל"ת בסוף וכן בערוך. ומצאתי בפי' כתיבת יד על הרמב"ם ז"ל שם פי"ח כרכד ידוע בלע"ז טורטירו והוא הכישור ע"כ:

צרור אבן כדי לזרוק בעוף ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה. והוא שמרגשת בצרור בהכאתו ושיעורו מפורש בברייתא אמר ראב"י משקל עשרה זוזים. ונראה שאין לגרוס או אבן רק צרור אבן דבצרור אם הוא פיסת רגב הואיל ומיפרכא לא חזי לקנוח ואסורה לטלטל וכן מצאתי הגירסא ג"כ בירושלמי וברב אלפס ובספר הרוקח סימן צ"ה וגם ביד שם סימן י"א וגם בהרא"ש ז"ל ובגמ' לענין משמוש וקנוח נראה דקרי לאבן צרור אבל הה"נ צרור קשה כאבן דמותר למשמש בו כלאחר יד משום סכנה אלא דלפי' ר"ח ז"ל שהביא הרא"ש ז"ל משמע שהוא צרור ממש שפירש צרור למשמש בו להחליק הצרור שלא יסרט בשרו: