מלאכת שלמה על משנה שבת יז:ב

נוטל אדם קורנס וכו'. ובגמ' אמר רב יהודה קורנס של אגוזים אבל של נפחים לא רבא אמר קורנס של נפחים דדבר שמלאכתו לאיסור לצורך גופו מותר אתמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן קורנס של זהבים שנינו רב שמן בר אבא אמר קורנס של בשמים שנינו מ"ד דבשמים כ"ש דזהבים ומ"ד דזהבים אבל דבשמים קפיד עלייהו והכי הילכתא דבין של אגוזים בין של נפחים בין של זהבים מותר אבל לא של בשמים. ובירושלמי דייק הא שלא לפצע בו אגוזים לא מתני' ר' נחמיה דאמר אין ניטלין אלא לצורך:

לגוד בה את הגבינה. לחתכו ולחלקו לפי שממהרת לחתוך דבר עב רש"י ז"ל. משמע קצת דגריס לגוד בדלי"ת:

ואת המזלג. בערוך גריס הכא ואת המלגז וכן הוא בס' כת"י וכדאי' נמי בספרא בפ' חטאת חלב של יחיד שנים אוחזין במלגז ולוגזין פי' כלי הוא עשוי כשני מסרק לטלטל התבן ע"כ ומייתי לה להאי ברייתא בפ' המצניע (שבת דף צ"ב) וכן ג"כ תניא בספרי לא ידבק בידך מאומה מן החרס מכאן אמרו נטל מקל או מלגז או כרכד או שרביט כולן אסורין בהנאה ע"כ אבל ביד שם פי"ג נראה דגריס מזלג:

לתת עליו לקטן מזונות. ויש להסתפק אם הרי"ף ז"ל היה גורס לתת עליו פת לקטן:

ואת הכרכד. בדלית בסוף וכן הוא גי' הערוך:

מחט של יד. בגמ' מסקינן דדוקא נקובה אבל ניטל חרירה או עוקצה אינה כלי אבל אם היתה גולם מטלטלין אותה דזימנין דמימליך עלה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת קוץ. ואיתא בתוס' ס"פ ב' דמכילתין ובפ' הבונה (שבת דף ק"ג) ובפ"ק דכתובות דף ו' ובגמ' ס"פ האורג. ובר"פ הנחנקין מוקי לה אפי' כר"ש דאמר מקלקל בחבורה חייב דהא אית ליה לר"ש כל מלאכה שאצ"ל פטור עליה ואיתא בירוש' פ"ב דע"ז: