מלאכת שלמה על משנה סנהדרין ו:ו

בפי' רעז"ל ואית דאמרי וכו'. אמר המלקט הוא פי' הרמב"ם ז"ל וכן פי' רב אשי בגמרא וע"ש עוד דמוכח מן הגמרא דמשעה שהיה לו צער דקברא פורתא הויא ליה גמר כפרה וזה שאין מביאין אותו לקברות אבותיו עד שיתעכל הבשר משום דלא אפשר ליטלו משם אחר שנבקעה כריסו שהוא מסריח הלכך ממתינין לו עד שיתעכל בשרו ולאבלות נמי כיון שנדחית שנסתם הגולל שהיא שעת דין התחלת אבלות שאין להם להתאבל עד שתגמר כפרתו כיון שנדחית נדחית לגמרי ואפילו אחר שנגמרה כפרתו שוב אין מתאבלין עליו:

אבל אוננים דאין זה כבוד להרוג ואין כפרתו נמנעת בכך שאין אנינות אלא בלב בלבד רש"י ז"ל. ומכאן מביאין ראיה רבני צרפת דאבילות אפילו יום ראשון אינו מן התורה שאע"פ שאמרו בכמה דוכתי דאנינות יום ראשון הוא מן התורה אין לשון אבלות ולשון אנינות שוה כדמוכח הכא במתני':

בשלום הדיינים ובשלום העדים כלומר דעו שאין בלבנו וכו'. כן יש בקצת נוסחאות הגרסא. אכן הר"ר יהוסף ז"ל הגיה ושואלין בשלום העדים ושלום הדיינין וכו':

אלא אוננין שאין אנינות אלא בלב. וביד שם פרק שלשה עשר סי' ו' ובפי"ד סי' ט' ובפ"א דהלכות אבל סי' ט':