מלאכת שלמה על משנה סנהדרין א:ד

הרובע והנרבע בעשרים ושלשה בגמרא פריך קא פסיק ותני ל"ש שור שרבע אדם זכר ול"ש שור שרבע אשה נקבה בשלמא רובע נקבה דכתיב והרגת את האשה ואת הבהמה אלא רובע זכר מנלן ומשני דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת דאם אינו ענין לשוכב דהא קרא אחרינא כתיב איש אשר יתן שכבתו וגו' תנהו ענין לנשכב ומביא בהמה עליו ומדאפקיה רחמנא בלשון שוכב לאשמועינן דנידון כשוכב מה בא על הבהמה הוא והיא בעשרים ושלשה כדילפינן מואת הבהמה תהרוגו דאיתקש לאדם אף מביא בהמה עליו שניהם בעשרים ושלשה. בפי' רעז"ל לשון ראשון צריך להגיה ואתקש בהמה לאשה וכו' וז"ל רש"י ז"ל הרובע והנרבע שור שרבע אשה ובהמה שנרבעה לאיש נדונת הבהמה ליסקל בעשרים ושלשה כאדם הרובע דאיתקוש להדדי והרגת את האשה ואת הבהמה היינו רובע ואיתקש בהמה לאשה מה אשה בכ"ג אף בהמה בכ"ג ואומר ואת הבהמה תהרגו בנרבע כתיב ע"כ:

כמיתת הבעלים כך מיתת השור. דאי אתא קרא לאשמועינן דבעליו חייב מיתה ליכתוב השור יסקל וגם בעליו ולישתוק דהא ליכא לספוקי דאיהו נמי בסקילה דהשתא קטל איהו גופיה בחנק ממונו בסקילה אלא ודאי כדדרשינן ובמסקנא אמר חזקיה דאי אפשר לומר דקרא כפשטיה לחייב מיתה לבעליו דהא אמר קרא מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו אמנם פי' יותר החכם הר"ר משה נגארה ז"ל בפ' משפטים [בספרו לקח טוב על התורה (שנדפס בקושטאנדינא שנת של"א) בפסוק כי יגח שור איש וגו' קחנו משם]:

ר' אליעזר אומר וכו' אומר ר"ת דהכא גרסינן ר' אליעזר שהוא קודם ר' עקיבא ובפ"ק דב"ק גרסינן ר' אלעזר:

זכה פי' צדקה עשה אבל הנאה אפילו מעורן אסור דכיון שהמיתו שוינהו רבנן כמאן דגמר דינייהו ואיסורי הנאה נינהו:

ר' עקיבא אומר מיתתן בכ"ג מפרש בגמרא דלר"ע הנחש כל הקודם להורגו זכה דהתנן פ"ק דב"ק דנחש מועד לעולם לכ"ע: