מלאכת שלמה על משנה ראש השנה ב:ב

בראשונה היו משיאין משואות בפ"ק דביצה דף ד' וביד שם פ"ג סי' ח':

משיאין משואות הסין בסבלת דהיינו נקודה בשמאלית של השין: וגם ה"ר יהוסף ז"ל כתב שכן מצא מנוקד בספרים ישנים. וכן במקרא להעלותם משאת העשן מן העיר. ובגמ' מאי משמע דמשיאין לישנא דיקוד הוא דכתיב וישאם דוד ואנשיו ומתרגמינן ואוקדינון דוד. ובגמ' וגם בריש פסחים תניא אין משיאין משואות אלא על החדש שנראה בזמנו לקדשו דהיינו יום שלשים דאילו כשהחדש מעובר ועושין ר"ח ביום ל"א אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ואימתי משיאין משואות לאור עבורו פי' רש"י ז"ל ליל שעבר שלשים להודיע שהיום נתקדש יום שלשים קרי יום עבורו ע"ש שבו נעשה החדש היוצא מעובר כשאין קובעין בו את ר"ח הנכנס ע"כ:

משקלקלו הכותים ה"ג הכותים שהם הם שהשיאו המשואות להטעות. ומה שכתוב בתוס' י"ט שרש"י ז"ל גורם בשניהם מינים לא ראיתיו בגמרות שלפנינו [*) עיין בדקדוקי סופרים אות א' ואות מ'.] אלא גם הוא נראה שגורס ברישא מינים והכא בסיפא כותים:

וכן משמע מלשונו ז"ל שכתב גבי מינים להטעות את החכמים כלשון הברייתא וגבי משואות כתב להטעות את ישראל ש"מ דגבי משואות גרסינן כותים. ומ"מ נראה שהכותים באותו זמן נטו לדעת הבייתוסים לעשות תמיד חג עצרת ממחרת שבת בראשית. וגם בפי' הרמב"ם ז"ל ברישא מינים ובסיפא כותים וביד שם פ' שני לא הביא רק קלקול הכותים במשואות ובירוש' רבי בטל את המשואות ולפי זה משמע שקלקול המשואות היה אחר קלקול העדים של המינים. ולפי זה מתני' דעל ששה חדשים שלוחים יוצאים נשנית בימי רבי והא דמסיים בה וכשבית המקדש קיים יוצאים אף על אייר מפני פסח קטן ה"ק יוצאים אם היה קיים עדיין ולא היו משיאין משואות כך נלע"ד: