מלאכת שלמה על משנה פרה ח:ב

המקדש מי חטאת וכו'. עד סוף סי' ז' ביארו יפה בעל הערוך בשם גאון אחד ז"ל בערך דרס השלישי. שאם נפלו משקים על הסנדל נטמא אע"פ שאלו המשקים נשמרו בטהרת חטאת גזרו עליהם שיטמאו כלים לחטאת אבל לא אדם מידי דהוה אמשקים טמאים שמטמאין כלים לתרומה אבל לא אדם כדאיתא בפ"ק דשבת אע"ג דאם נטמאו המשקים מטמאים אדם לחטאת כדתנן לקמן בפ"ט היינו משום דאין ראויין להזאה אבל כל זמן שהן ראויין אינם מטמאים את האדם תדע לך שהרי נושא מי חטאת שיש בהן כדי הזאה או נוגע בהן טמא והאדם המזה אע"פ שנושא מי חטאת טהור לחטאת דאם היה טמא לחטאת היה מטמא הצלוחית ותחזור הצלוחית ותטמא המים הכא נמי אע"ג דגזרו שהמשקים יטמאו כלי לחטאת לא גזרו שיטמאו את האדם אבל כשנטמאו כליו חזרו וטמאוהו הלכך לא ינעול את הסנדל והה"נ שצריך שיזהר שלא יפלו משקים על בגדיו דאי אפשר להיות ערום כמו שאפשר לו להיות בלא סנדל הרא"ש ז"ל.

בפי' ר"ע ז"ל שאין מונים ראשון ושני בחטאת כדתנן לקמן פ' כל הראוי ועיין בפירושו ז"ל שם סוף הפרק. אבל בפי' הר"ש ז"ל כתוב כדתנן לקמן פי"ב אפילו הן מאה.

נפלו משקים על בשרו היא פירושא דבבא קמייתא הר"ש ז"ל וכמו שפי' רעז"ל:

הרי זה אומר מטמאים לא טמאוני הכא נראה דגרסי' לשון נקבה מטמאיך משום דכסות לשון נקבה: