מלאכת שלמה על משנה פרה יב:ג

על דבר שאינו מקבל טומאה. בהמה וכלי אבנים כדמפרש בסיפא:

אם יש באזוב לא ישנה. להזות על הטמא אלא ינער המים ויטבול האזוב שנית דכיון דהזה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסלו המים שנשארו באזוב ובפ"ק דיומא דריש להו מדכתיב והזה הטהור על הטמא דמצי למכתב והזה הטהור עליו מאי על הטמא לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא דמכי מזה על דבר המקבל טומאה כשר המותר להזאה על דבר שאינו מקבל טומאה נפסל המותר להזאה. ואית דגרסי איפכא ברישא ישנה ובסיפא לא ישנה דאזלינן בתר כוונה ולא בתר הזאה ומסתברא דגרסינן בסיפא ישנה דקתני בתר הכי מים המנטפים כשרים משמע דעלה קאי והך משנה דלא כר' עקיבא דאיהו מוקי ליה לקרא בפ"ק דיומא לענין מוזה דעל טמא טהור ועל טהור טמא ואפילו תמצא לומר דלר' עקיבא כיון דמוזה טמא מזה נמי טמא דנחשב כנושא מי חטאת מ"מ משמע מתני' דאדם דומיא דבהמה כגון אדם טהור המים כשרין והמזה טהור, הר"ש והרא"ש ז"ל. אבל ר"ע ז"ל תפס פי' הרמב"ם ז"ל:

על האדם וכו'. תוס' שבת פ' במה בהמה (שבת דף נ"ב) וכמו שהעתקתיו שם ראש הפרק ומשמע מתוך דבריהם ז"ל שמפרשים מתני' כדעת הר"ש והרא"ש ז"ל: