מלאכת שלמה על משנה נדה ו:יא

תינוקת שהביאה שתי שערות חייבת בבל מצות האמורות בתורה וחולצת או מתייבמת. כך היא עיקר הגירסא וכן נראה שגורס ג"כ ר' עובדיה ז"ל:

ר' יהודה אומר וכו'. ת"ק דידיה הוא ר"מ כדמוכח בפ"ק דחולין וכתבתי הברייתא שם סוף הפרק והכא בגמ' מסיים בההיא ברייתא ר' יוסי אומר עד שתקיף העטרה בן שלקות אומר עד שתכלכל ואמר רבי שמעון וכו' עד וכשבאתי אצל ר' עקיבא אמר לי כלכול זה איני יודע מהו בן שלקות איני מכיר עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות. כלכול לשון גדול רוב שער כמו הריני מכלכל ה"ז נזיר:

עד שירבה השחור. ומ"מ מוגה משירבה השחור. וגמ' א"ר אלעזר מודה ר"י שאם נבעלה לאחר שהביאה שתי שערות שוב אינה יכולה למאן דהך ביאה הוו להו קדושין גמורים דגדולה היא ובידה לקדש עצמו וכי פליג כשלא בעל לאחר שגדלה פליג ואפ"ה לר"מ לא ממאנה דכיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב אינה יכולה למחות וחלו עליה קדושי קמאי:

בסוף פי' ר"ע ז"ל. שוב אינה יכולה למאן. אמר המלקט מבואר במה שכתבתי שהרי נתקדשה בביאה שהיא דאורייתא: