מלאכת שלמה על משנה נדרים ט:ד

ועוד אר"מ וכו'. ביד פ' ששי דהלכות שבועות סימן י"א. וכתוב שם בכסף משנה ומדקתני ועוד משמע דכי היכי דבקמייתא חכמים מודין לו ה"ה בבתרייתא ע"כ:

פותחין לו מן הכתוב שבתורה. פי' לר' אליעזר דריש פירקין ס"ל נמי כר' מאיר דבמצוה אחת כגון הני דמני תנא לא חמירא להו לאינשי כולי האי ואי אפילו אדעתא דהכי נדר לא ישקר לומר אילו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר אבל בכבוד המקום אין שום אדם שיעיז פניו לומר שאפילו היה יודע שהוא מקל בכבוד המקום היה נודר ואפי' לא היה נמנע בעבור כך מתחלה ישקר לומר כן וכן נמי הא דאסיקנא בפ"ד נדרים דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב וכו' הנהו נמי שאני דהוו איומים גדולים ואי אפילו אדעתא דהנהו נדר יתבייש לומר כן נמצא שאין נדריו ניתרין יפה אבל הני דמני תנא לא חמירי לאינשי כולי האי הר"ן ז"ל וכבר פירשו ר"ע ז"ל:

אילו היית יודע שהיית עובר על לא תקום ולא תטור וכו' כגון שנדר שלא להשאיל כליו לשכניו מפני שלא השאילו לו:

ועל לא תשנא את אחיך. כגון שנדר שלא לשאול בשלומו:

וחי אחיך עמך שמא יעני גרסי'. ופירוש יהיה עני ואין אתה יכול לפרנסו מפני נדרך ואית דגרסי או שמא יעני ולא מצאתי זכר לדבר. ובגמרא פריך ולימא ליה דמטי לי לפרנסו בהדי כולי עלמא מפרנסנא ליה ורשאי הוא בכך אע"פ שאסר עליו נכסיו שהרי לא יתן בידו אלא ליד גבאי וכיון שאם רצה הגבאי ליתן מה שנתן לאחר שרי דה"ל כי ההיא דתנן נותנו לאחר לשם מתנה והלה מותר בה ומשני כל הנופל אינו נופל ליד גבאי תחלה אלא קרובים מתגלגלין עמו תחלה ואם אין ספק. בידם אז יפרנסיהו הגבאים. בפי' ר"ע ז"ל וכל המודר הנאה מחברו שנדר בפניו שלא יהנה ממנו אין מתירין לו אלא בפני חברו וכו'. אמר המלקט עיין בתוספות ז"ל בדף ס"ה דמכלתין וגם בפי' הר"ן ז"ל דאיכא מ"ד דדוקא כשהנדר לצורך חברו כנדר שנדר משה ליתרו וכשבועת צדקיהו לנבוכדנצר וכו' ע"ש. וביורה דעה סימן רכ"ח. ואע"ג דשבועת משה ליתרו כו' [עי' בתוי"ט]: