מלאכת שלמה על משנה נזיר ד:ו

האיש מדיר וכו'. בפירקין דף כ"ד. וב"ש פליגי דאינו יכול להדיר וסתם לן תנא כב"ה והיא אחת מקילי ב"ש וחומרי ב"ה ושם בעדויות בעה"י נכתוב טעם למה לא שנאה שם. והלכה מפי הקבלה היא שהאיש מזיר ולא האשה ומיחוי נמי הלכה ובנו ולא בתו. וביד פ' שני דהלכות נזיר סימן י"ג י"ד ט"ו ובפ"ט סימן י"ב:

כיצד גלח וכו'. כדפי' ר"ע ז"ל פירשו הרמב"ם ז"ל אינל תוס' ז"ל כתבו דל"ג כיצד וכן משמע מפי' רש"י ז"ל:

גלח או שגלחוהו. דאין לך מחאה גדולה מזו ול"מ גלח או שגלחוהו אלא אפילו מיחה או שמיחו בדברים שאין רצונם שיעשה נזיר מתבטל הנזירות תוס' ז"ל. בסוף פי' ר"ע ז"ל ודוקא כשמיחה הוא או מיחו הקרובים מיד אבל אם התחיל וכו'. אמר המלקט כן פירשו תוס' והרמב"ם ז"ל אבל רש"י ז"ל פי' או שמיחה הבן תוך ימי נזירותו ואפילו ביום אחרון. ומצאתי שכתב ה"ר יהוסף ז"ל כיצד גלח וכו' פי' חסורי מחסרא והכי קאמר בד"א בזמן שלא מיחה וכו' אבל אם מיחה מחוי כיצד גלח וכו':