מלאכת שלמה על משנה נזיר ד:ג

האשה שנדרה בנזיר פ' אלו נדרים (נדרים דף פ"ב) ובפירקין דף כ"א:

הרי זו סופגת את הארבעים משנה שאינה צריכא היא ובגמ' בעי למידק מינה דבעל מיגז גייז משעת הפרה ואילך וסיפא קיימא ארישא ואף על פי שהפר לה סופגת את הארבעים על מה שעשתה קודם הפרה מה שא"כ בהתרת חכם ודחי לה לעולם בעל מיעקר עקר ולא קיימא סיפא ארישא ואגב דבעי למיתני סיפא אינה סופגת קתני רישא סופגת וכתבו תוס' ז"ל וסיפא איצטריכא ליה למיתני לאפוקי דר' יהודה דאמר דכי נמי הפר לה בעלה ושתתה יין לוקה מכת מרדות וא"ת מאי איריא הפר לה ואח"כ היתיה שותה לישמעינן שתתה ונטמאת ואח"כ הפר לה דאינה סופגת כיון דמיעקר עקר וי"ל משום דר' יהודה נקט הכי דאפילו בהפר ואח"כ שתתה סופגת מכת מרדות אע"ג דכבר הפר כיון דלאיסורא נתכוונה ע"כ:

הפר לה בעלה והיא לא ידעה. בגמרא בברייתא מפיק לה מקרא דכתיב אשה הפרם וה' יסלח לה באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר שהיא צריכא כפרה וסליחה דאי ידעה אמאי צריכה סליחה וכפרה. וביד פי"ב דהלכות נדרים סימן י"ח י"ט. ושם פסק כר' יהודה משום דמשמע ליה דר' יהודה לאו לאפלוגי אתא אלא לפרושי וכתב הר"ן ז"ל בפ"ד דכתובות למה קורין אותו מכת מרדות מפני שמרד בדברי תורה ובדברי סופרין ע"כ: