מלאכת שלמה על משנה מקואות י:ו

חמין בצונין ולא צונין בחמין. כך מצאתי מוגה ביו"ד בין שני הנוני"ן ובנקודת חירי"ק הכא וגם בשבת פ' כירה והביאו סילון של צונין לתוך אמה וכו' וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל ג"כ:

כלי שהוא מלא משקי' וכו'. בזבחים פ' התערובת דף ע"ח קתני דלי שהוא מלא רוקים ואפשר כי שם היא ברייתא. ומ"מ גם שם הוכיחו תוס' ז"ל מן התוספתא דגרסי' מלא מי רגלים רואין אותם כאילו הן יין דגרסי' בתוספתא דמסכת טהרות בפרק המתחיל דם טמא מי רגלים שנתערבו ביין רואין אותם כאילו הן מים נתערבו במים רואין אותם כאילו הן יין במים אם בטל מראיהן טהורים ואם לאו טמאים ע"כ וכן פי' ג"כ הר"ש ז"ל:

מלא מי חטאת. מים שנתקדשו באפר פרה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט עיין במה שכתב הר"ש ז"ל בפ' בתרא דמסכת פרה שנדחק לפ' מכח קושיא שהן מים שעדיין לא נתקדשו והכי נמי אשכחן דקרי להו תנא מי חטאת אע"פ שעדיין לא נתקדשו התם בפ"ט דתנן החושב על מי חטאת לשתות וכו' וז"ל כאן עד שירבו המים של מקוה על מי חטאת משהו הואיל ואב הטומאה הן וחשיבי משום קדושתייהו לא בטלי אלא ברובא ומיהו לא יתכן פי' זה אי מיירי במים שאינם מקודשין ובפ' בתרא דפרה דקדקנו ע"כ: