מלאכת שלמה על משנה מכות א:ז

אלא להקיש שלשה לשנים. בפ' גט פשוט (בבא בתרא דף ק"ס.) ונוסחא אחרינא יותר הגונה אלא להקיש שנים לשלשה מה שלשה וכו'. אלא שלא מצאתי כן בשום מקום. וגם הר"ר יהוסף ז"ל לא הגי' אלא להקיש מה שלשה מזמין את השנים אף שנים יִזַמּוּ את השלשה וכך נ"ל שהגיה הררי"א ז"ל יזמו היו"ד בשב"א והזי"ן בפת"ח והמ"ם דגושה. ועיין ג"כ במ"ש בסוף סי' ד' דפ"ק דגיטין:

עד שיהיו שלשתן זוממין. דלא תימא כיון שהוזמו השנים שהן עיקר העדות סגי קמ"ל דלא. ואיתא ברייתא קרובה ללשון מתני' פ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ח:)

ומנין אפילו מאה ת"ל עדים. פי' דחד עדים מיותר הקשו התוס' ותימא אימא דעדים אתא לומר אפילו ד' ונמצא אחד מהם קרוב או פסול יותר מן השלשה דכתיבי בקרא אבל טפי מד' לא וי"ל כיון דכת אחת מזמת שתי כיתות הוא הדין מאה ע"כ. ובגמרא מוקי לה והוא שהעידה כל כת בתוך כדי דבור של סיומו של חברו אבל אם לאחר זמן העידו הרי הן כשתי כתות לכל דבר ואם הוזמו העדים הראשונים נהרגין אע"פ שלא הוזמו עדות האחרת כיון דיש הפסק בין זה לזה יותר מתוך כדי דבור:

רבי עקיבא אומר לא בא השלישי כו'. ואיתה בפ"ק דסנהדרין דף ט'. ופי' נמקי יוסף ז"ל ר' עקיבא אומר לא בא השלישי להקל עליו שהשלישי אינו יכול לומר כבר העידו השנים ונתקיים העדות בהם ושאפילו הוזם לא ישלם אלא אע"פ שלא היה צריך אם העיד תוך כדי דבור דינו להתחייב אם הוזם כיוצא באלו וריב"א מפרש [עיין בתוי"ט]:

על אחת כמה וכמה. וכו' עיין בתוי"ט מ"ש בשם רש"י. ונזכרו דברי ר"ש דמתניתין קודם דברי ר' עקיבא רבו או מפני שלשונו קרוב ללשון ת"ק או מפני שרוצה להאריך בדברי ר"ע כמו שנכתוב בסמוך בס"ד: